בית הקברות היהודי בפרנקפורט [צלם]

יכולים אנו אפוא לעמוד כבר על כמה מסגולותיה האופייניות לעיר ואם בישראל, כגון דביקות ללא רתיעה בדת ישראל, ולו במחיר מיתה על קידוש ה', ארגון קהילתי יעיל וכבוד רב לתורה. דוגמה מובהקת לסגולה אחרונה זו אנו מוצאים בשנת ה'ס' (1300) בסיפור על כופר נפש עצום ששילם יהודי מפרנקפורט לשליט תמורת גופתו של הרב מאיר מרוטנבורג [המהר"ם מרוטנבורג], אחד מגדולי הראשונים בימי הביניים, שנפטר בכלא שבע שנים קודם לכן, בשנת ה'נ"ג (1293). לעצמו לא ביקש היהודי דבר, אלא רק שיקבר סמוך לרב הגדול. שני הקברים בבית העלמין העתיק של וורמיזא נהפכו למקום עליה לרגל המוני ליהודים מכל העולם.

קשה לתאר את עשרות הרבנים הגדולים והחשובים שישבו בפרנקפורט משך מאות בשנים. אך המפורסמים שבהם הם: א. רבי ישעיה הורביץ, מחברו של הספר "שני לוחות הברית", ספר המרבה להתעסק בענייני קבלה, והידוע יותר בשם "השל"ה הקדוש" על פי ראשי התיבות של שם ספרו. הוא כיהן ברבנות פרנקפורט משנת משנת ה'שס"ו (1606) ועד שנת ה'שע"ד, (1614) שנת הגירוש השלישי, אז עלה לירושלים והשלים בה את חיבורו הגדול. ב. רבי מאיר שיף, הידוע בכינויו "מהר"ם שיף". בה בשעה שרבים מהרבנים באו מבחוץ, היה רבי מאיר שיף יליד פרנקפורט. אביו שימש כאב בית דין בפרנקפורט. כתביו מכילים פירושים לתלמוד המצטיינים בעמקות רבה. ג. רבי נפתלי הכהן כ"ץ. בעל ה"סמיכת חכמים", מצאצאי המהר"ל מפראג, ובעל חיבורים על התלמוד והתורה. פעילותו הגיעה לקיצה כאשר נפוצו שמועות מוזרות שקשרו את שמו לדליקה הגדולה שהחריבה את הגטו היהודי בשנת ה'תע"א, (1711). הוא נפטר בשנת  'התע"ט(1719)  בקושטא, בדרכו לארץ ישראל. ד. רבי יהושע פאלק. בשנת ה'תק"א, (1741) בהיותו כבן ששים, נבחר לרבה הראשי של הקהילה. שמו הלך לפניו כמחברו של הספר "פני יהושע" על הש"ס, אחד מהפירושים החשובים לתלמוד. ה. רבי פנחס הלוי הורביץ. הוא התמנה כרבה של פרנקפורט בשנת ה'תקל"א. (1771) נודע בכינויו "הפלאה" על שם חיבורו למסכת כתובות.

להבדיל, בשנת ה' אלפים תקמ"ב (1782) יצא לאור החלק הראשון של תרגומו הגרמני של משה מנדלסון, מראשי ההשכלה, לתנ"ך. בה בשעה שבמקומות אחרים נשרף התרגום בפומבי, הרי שבפרנקפורט נמצאו לו חותמים. אך רבי פנחס הורביץ הזהיר נגד השימוש בו כיוון שמנדלסון סטה מן הפירוש המסורתי.

 
ו. רבי נתן אדלר. הוא היה שני לרבי פנחס הורביץ, הוא היה מצאצאי רבי שמעון הדרשן, ונמצא אפוא בן למשפחה פרנקפורטאית בת שש מאות שנה!. נטיותיו לנסתרות התורה גרמו לדברי ביקורת נגדו ואפילו לכעין חרם. גדול תלמידיו, שהיה קשור אליו קשר עמוק כל ימי חייו היה רבי משה סופר הידוע בכינויו ה"חת"ם סופר" על שם קובצי השאלות ותשובות שחיבר ובהם היה חותם "משה סופר מפרנקפורט".

קהילת פרנקפורט נחשבה כקהילה אמידה. עוד במאה ה-16הופיע "שוק היהודים" מחוץ לגטו היהודי. כיוון שבשוק זה היה מסחר בקנה מידה גדול, הוא נתקל בהתנגדות מצד המתחרים הנוצרים. התנגדות זו גרמה לכך שבשנת  ה'שע"ג (1612) הוציאו שלטונות העיר צו שאסר על מסחר זה ליהודים.

אחד מענפי המסחר המועטים שנותרו פתוחים בפני היהודים היה "שוק הכספים", ונרכש לו מונופול של היהודים, בשל אילוצם לעסוק רק בו. שוק זה שגשג מאד ונעשה מקור לעושר הרב שצברו משפחות אחדות במשך הזמן. שיעורי הריבית היו גבוהים, והיה ביקוש רב לאשראי, בייחוד מצד השכבה השלטת, והשוני הרב במטבע הפך את החלפנות לעסק המכניס רווחים גדולים.

וכך, חרף כל ההגבלות והרדיפות ו34 סוגי מיסים שונים שהיו מוטלים על היהודים, נאמדה קהילת פרנקפורט במאה ה-18 בששה מיליון גילדן.

ברשימה של שתים עשרה המשפחות העשירות מופיעה משפחת רוטשילד רק במקום האחד עשר, עם קרוב למאה ועשרה אלף גילדן.

במשך השנים התפרסמה משפחת רוטשילד בעולם היהודי כולו למשפחה בעלת אמצעים מרובים ולב רחב מאד. חלק מהיישובים הקיימים כיום בארץ ישראל הם פרי תרומתם. "זכרון יעקב"- על שם אביהם. "מזכרת בתיה" על שם אימם, ועוד (בית החולים הדסה הר הצופים בירושלים נבנה גם כן על-ידי הברון רוטשילד, ממשפחת רוטשילד האמידה). עד עצם היום הזה המושג "רוטשילד" משמש כשם נרדף לעושר. בנק רוטשילד פעל בפרנקפורט עד לפני כמאה שנה.

גדת המיין בפרנקפורט [צלם]

לקראת סוף המאה ה-18 החלו רוחות חדשות לנשוב בגרמניה. רוחות ההשכלה. האורתודוכסים כינו אותם "פושעים", והם כינו את האורתודוכסים "שחורים". רבה האורתודוכסי של פרנקפורט, רבי שלמה אברהם טרייר, לא הצליח לעצור את הסחף. הוא התפטר מתפקידו בשנת ה'תר"ו, (1846) ואת מקומו תפס "רב" ליברלי. נראה היה שהמסורת המפוארת של הקהילה תאבד בגלי ההשכלה, אך ההבטחה "כי לא תשכח מפי זרעו" התקיימה.

בשנת ה'תר"ט  (1849) פרשה קבוצה בת אחד עשר חברים מן הקהילה כדי לקיים אורח חיים אורתודוכסי. בשנת ה'תרי"א (1851) נתמנה רבי שמשון רפאל הירש לעמוד בראשה. הוא ניהל מאבק חסר פשרות נגד המשכילים וחיבר חיבורים רבים על ההשקפה הנכונה. קהילתו הפורשת, שנקראה "עדת ישורון" החלה לגדול, ואף גרמה לכך שהקהילה הוותיקה בחרה לעצמה שוב רב אורתודוכסי. הוא החל להשתמש בשפה הגרמנית, ובכך הוציא מיד המשכילים את  אחד מכלי הנשק החשובים ביותר. הוא הקים ישיבה ששרדה עד לשריפתה בליל הבדולח בשנת ה'תרצ"ח. (1938) אז נשרפו כל בתי הכנסת, בתי הספר ומוסדות הקהילה. במהלך השואה, מלחמת העולם השנייה שפרצה שנה לאחר מכן, ה'תרצ"ט (1939) אלפי יהודים נאסרו והועברו למחנות ריכוז, אלפים אחרים ברחו מהעיר, בתי קברות חוללו, וכך באה הקהילה העתיקה אל סיומה.

כיום, יש בעיר בית ספר יהודי אחד ובו מעל חמש מאות תלמידים. מספר כל יהודי פרנקפורט הוא כעשרת אלפים.