שבת ז' בטבת תשע"ט 15/12/2018
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

ה"תוספות יום טוב", הגאון רבי יום טוב ליפמן הלר

רבי יום טוב ליפמן הלוי הלר נולד בשנת ה'של"ט בוולארשטיין. אביו רבי נתן נפטר בטרם נולד, והוא גדל אצל סבו, רבי משה, שהיה רב הכולל למדינת אשכנז. בצעירותו למד אצל המהר"ל מפראג ונחשב לבכיר תלמידיו. בנוסף לבקיאותו הרבה בש"ס, עסק בקבלה, פילוסופיה, דקדוק ובעוד תחומים.

אבי לזר ו' באלול תשס"ט - 26/08/2009 06:04

רבי יום טוב ליפמן הלוי הלר נולד בשנת ה'של"ט בוולארשטיין. אביו רבי נתן נפטר בטרם נולד, והוא גדל אצל סבו, רבי משה, שהיה רב הכולל למדינת אשכנז. בצעירותו למד אצל המהר"ל מפראג ונחשב לבכיר תלמידיו. בנוסף לבקיאותו הרבה בש"ס, עסק בקבלה, פילוסופיה, דקדוק ובעוד תחומים.

בשנת שנ"ז, בהיותו כבן שמונה עשרה, נתמנה להיות דיין בפראג בבית דינו של רבו המהר"ל. בתפקיד זה כיהן עשרים ושמונה שנה. בשנת שפ"ה, בהיותו כבן ארבעים ושש, נתמנה לכהן כרב בניקלשבורג. לאחר תקופה קצרה נתמנה לכהן כאב בית דין בווינה, ובשנת שצ"ז, בהיותו כבן חמישים ושמונה, נקרא להיות הרב הכולל של פראג.

לרגל מלחמת "שלושים השנה", הטילה הממשלה מיסים גבוהים על כל הקהילות. רבי יום טוב היה בראש הוועד לקביעת המיסים, אשר הגיעו לסכום של ארבעים אלף טהלאר. מנהגו היה לחלק את המיסים באופן שהעשירים שילמו יותר, כל אחד כפי כוחו. נוהג זה שהנהיג קומם עליו את העשירים שהיו בעלי ההשפעה על המלכות, כיוון שבזמן המלחמה הלוו כספים למימון המלחמה, והמלך נותר להם בעל חוב. הם הלשינו על רבי יום טוב לפני הקיסר פרדינאנד כי הוא נושא פנים לעניים ומעריכם פחות ממה שהם חייבים לשלם. הם גם הלשינו על ספריו "מעדני מלך" ו"לחם חמודות" על הרא"ש כי בשמות האלה הוא פוגע במלך, ואכן במהדורה השניה הוסב שמם ל"מעדני יום טוב" ול"דברי חמודות".

הוא עמד למשפט בתאריך ה' בתמוז שנת שפ"ט וחוייב מיתה. במהלך ניסי, בנו שחזר באותו הזמן מישיבתו שגלה ללמוד בה, הציל בדרך את אשת השגריר הצרפתי משור-בר זועם, וכך הצליח הבן לגייס את השגריר לעזרת אביו לאחר שגילה את אשר העלילו על אביו. לאור בקשת השגריר הצרפתי,  המיר הקיסר את עונש המוות בכופר נפש עצום בסך שניים עשר אלף טהלאר, אשר אם לא ישולם, ילקו אותו בשערי פראג וישימו אותו בבית סוהר. בהשתדלות הקהילה הקטינו את הקנס לעשרת אלפים פלורין בתשלומים. לאחר ארבעים ושלוש ימי מאסר יצא לחופשי בכ"ח באב, אך הממשלה אסרה עליו למלא את משרת הרבנות בפראג.

מחוסר פרנסה, ובעל חוב בשל הקנס העצום החל רבי יום טוב בגיוס נדבות, מכירת ביתו ועוד השתדלויות כדי להשלים את הקנס העצום. מרוב הצרות נפל לחולי באותו זמן ושכב על ערש דווי. הוא מתאר את עצמו שלא שמח על השתחררותו מהכלא משום ש"יצא נקי - כאדם שיצא נקי מכל נכסיו, ואוותר אך שמלתי לעורי". לאחר שנתיים הוסר ממנו האיסור לכהן ברבנות. בשנת שצ"א, בהיותו כבן חמישים ושתיים, התמנה לרב בעיר נימרוב.

בשנת שצ"ד, בהיותו כבן חמישים וחמש, התמנה לרב בלודמיר. באותה העת תבע לחזק את החרם והתקנה שתוקנה יובל שנים לפני כן, שלא לקנות את הרבנות בכסף. שונאיו שוב הלשינו עליו לשלטונות, וגזרו עליו גירוש מלודמיר. גם גזירה זו בוטלה בהשפעתם של יהודי המקום.

בשנת ת"ד, בהיותו כבן ששים וחמש, התמנה לאב בית דין בקראקא והגליל. שם לימד תורה בישיבתו של רבי יהושע העשיל חריף, ואחרי מותו קבל את מקומו גם כראש ישיבה. רבי יום טוב קבע לצאצאיו את יום ה' תמוז [יום המשפט] כיום תענית, ואת יום א' אדר [יום חזרתו לרבנות] כיום שמחה והודאה. יום זה נחשב לפורים שני המפורסם ביותר, כנראה מפני שנחוג עד היום אצל צאצאיו.

רבות מתשובותיו בספרי השאלות והתשובות עוסקים בנושא התרת עגונות בגזרות ת"ח ת"ט, להן סייע ובהן עסק במשך תקופה ארוכה. אחד מגדולי ישראל התבטא פעם ואמר: את השמועות על המהר"ל מפראג כי ברא גולם, אינני יודע אם יש בהן מהאמת, אך להעמיד תלמיד גדול כמו ה"תוספות יום טוב" זה נס יותר גדול מאשר להעמיד "גולם".

מצבת קברו.  

את אחד מהסיפורים היהודיים הידועים ביותר, מייחסים לרבי יום טוב. בקרקא היהודים כולם היו עניים, מלבד אחד שהיה עשיר. אך כגודל עשירותו - כך גודל קמצנותו. מעולם הוא לא נתן פרוטה אחת ליהודי. ויהי היום, ואנשי החברא-קדישא נקראים אל העשיר השוכב על ערש דווי ושעותיו ספורות. בבואם אליו, שדלוהו לתרום צדקה לעניים, בנמקם בהגיון ברור שהכסף ממילא לא ירד אלי קבר, אך העשיר סירב בכל תוקף. אף איומים שלא יזכה לקבר ישראל אם לא יתרום לקהילה לא שכנעוהו, העשיר בשלו. לאחר שעות מספר נפטר העשיר לבית עולמו. החברא-קדישא עמדו במילתם ולא קברוהו, עד שלאחר כמה ימים הלך יהודי באישון לילה וקברו בהיחבא. בהגיע  יום שישי בבוקר, התייצב  עני בביתו של הרב והתאונן בפניו כי אין לו מה לאכול. שאלו הרב: מה יום מיומיים? ענה לו העני: כל יום חמישי בלילה מישהו הניח מתחת לדלתי השבורה מעטפה עם עשרה רובל במשך עשרים שנה. אחרי כמה דקות, הגיעה אלמנה לביתו של הרב ומתלוננת כי אין לה טרף לפי הטף. שאלה הרב: מה קרה עכשיו? ענתה לו האלמנה: מידי יום שישי , בפתחי את הדלת ראיתי על הסף מעטפה, פתחתיה וראיתי בה עשרים וחמש רובל. יהודים רבים התאספו ובאו אל ביתו של הרב באותו ערב שבת לתנות צרתם. או אז התברר, כי העשיר הקמצן הוא זה אשר דאג לכל עניי קראקא.

בשבת קודש הכריז הרב כי יום ראשון יקבע ליום צום ותענית, ליום בקשת מחילה מהעשיר. ביום ראשון באו כל אנשי קראקא לבית הכנסת והתפללו בבכיות נוראיות. בצאת הצום הכריז הרב כי אין לאכול כלום כל עוד ואין סימן מהעשיר כי הוא מוחל לנו. לפתע התמוטט הרב ונרדם. בחלומו הוא רואה את העשיר בגן-עדן וכל כולו זורח ומאיר. אמר לו העשיר- אין צורך בשום מחילה. דע לך רבי, כי כאן בגן-עדן יש לי הכל, אך זה חסר לי - המעטפות, הדלתות השבורות, הלבבות השבורים... 

רבי יום טוב נפטר ביום ו' לחודש אלול שנת תי"ד בגיל שבעים וחמש. הוא נקבר בבית הקברות היהודי  בקראקא. אמנם על מצבתו כתוב כי נפטר בכ"ו לחודש אלול, אך זו טעות של עושי המצבה אשר התחלפה כמה פעמים.

חיבורים רבים חיבר רבי יום טוב. הידועים ביותר והמפורסמים הם: א. ה"תוספות יום טוב"- על המשניות. זהו חיבורו העיקרי ועל שמו הוא נקרא. בפירוש זה הוא מבאר את המשנה ומשלים את עיקרי הדברים שנאמרו בגמרא על דיני המשנה. כמו כן הוא משלים ומבאר את דברי רבינו עובדיה מברטנורא. החיבור נכתב כחיזוק לתקנת רבו המהר"ל, שתיקן לימוד פרק משנה יומית. ב. "מעדני מלך" ו"לחם חמודות" על הרא"ש שנדפסו בכל מהדורות הש"ס. משמעות שמם הוא לפי הפסוק: "מאשר [הרא"ש] שמנה לחמו [לחם חמודות] והוא יתן מעדני מלך" [בראשית מ"ט]. הוא חיבר גם את הספר "פילפולא חריפתא" על הרא"ש לסדר נזיקין. ג. "מגילת איבה" שבו המסר העיקרי הוא חומרת האיבה והשנאה שמובילה למלשינות. כמו כן הוא חיבר פיוטי סליחות על ימי המהומות שהיו בפראג בשנות שע"ח-ש"פ, ועל הגזרות הרעות שהיו באוקראינה בשנים ת"ח-ת"ט. פרנסי הקהל קיבלו עליהם לאומרם ביום כיפור לפני הסליחה "אלוקים אל דמי". לדעתו, גזירות ת"ח-ת"ט היו מפני הזלזול בכבוד בית הכנסת על ידי הדיבורים בשעת התפילה, ולכן תיקן "מי שברך" מיוחד לשומרים לשונם מלדבר בשעת התפילה.