שבעים שנה הנהיג רבי יצחק מאיר העשיל את קהילת מז'בוז', שם ישב על כסא אביו וסב-סבו האדמו"ר בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זיע"א
האדמו"ר הזקן רבי יצחק מאיר העשיל ממז'בוז' זצ"ל בנו של האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף העשיל זצ"ל, האריך ימים ונודע כאיש מופת, דמות אצילית ואיש אמת. נהג לקרב את הבאים בצל קורתו במאור פנים וחן הנסוך על פניו.
את הנהגתו החל בהיותו בגיל 19, עד אחרית ימיו בגיל 89. בשנות כהונתו הראשונות, עת התגורר בעיירת אבותיו – מז'בוז', קיבל מעמדות מחסידיו ברחבי רוסיה ואוקרינה. מסופר שכאשר השליט הרוסי - הצאר, שלח את אנשיו לסגור את בית מדרשו במז'בוז', הרבי עמד בתוקף ובעוז מולם ללא פחד. מאחר והיה לרוסים חוק שאסור לפנות מבנה אם יש שם רכוש של אדם פרטי, באו יום קודם לכן חיילים, ובאיומים הוציאו את ספרי התורה. בלילה הורה הרבי להחזיר לשם את ספר התורה של אבותיו. למחרת בבוקר באו שוב החיילים בלווית השליט והורו לבעל הרכוש להוציא את רכושו, ואם הוא לא יוצא מיד אחר דתו להמית. הם העמידו גדוד של חיילים בחזית בית הכנסת וקראו לרבי לבוא למרכז העיר לעיני הכל. הרבי הודיע להם שאינו מוכן להוציא את ספר התורה הזה, וכי הספר תורה אינו רכושו הפרטי, אלא רכוש קהל החסידים, כי התורם נתן אותו עבור הכלל ולכן אין הוא הבעלים של הספר תורה. אומנם הוסיף ואמר: בורא העולם הוא הבעלים! הוא הקובע בעולם ולא הם ולכן אינו יכול להחליט על הוצאתו של ספר התורה מבית המדרש.
הדברים האמיתיים שיצאו מחדרי ליבו של הרבי מנעו את השליט לבצע את גזר דינו באותו רגע, וסגירת בית המדרש נדחתה. הדבר היה לפלא בעיניי כולם, עוז רוחו של הרבי לעמוד מול השליט שלא העיז לפגוע בו למרות שהיו סביבו חיילים רבים.
הרבי היה בן אחר בן של ה"אוהב ישראל" מאפטא וכאבותיו הצטיין במידת אהבת ישראל לכל יהודי באשר הוא. מסופר על יהודי אחד שנכנס לבית מדרשו במנהטן ארה"ב, ביום היארצייט של אביו שחל בחול המועד סוכות, ובא עם השקית טלית ותפילין שלו והניח אותם. אחד המתפללים רצה להעיר ליהודי על כך שבחול המועד אין מנהגינו להניח תפילין, והרבי בזריזות הגיע ממקומו כדי למנוע אי נעימות מיהודי שרוצה להתקרב אל אבינו שבשמיים. באותו יום לאחר התפילה נשא הרבי דרשה על חשיבות אהבת כל יהודי, דרשה שנזכרה בפי השומעים שנים רבות אח"כ.
לאחר השואה האיומה שפקדה את יהודי אירופה, ובהם רבים מחסידיו ובני קהילתו, עקר האדמו"ר לארץ ישראל, ולאחר שנתיים עקר שוב לארה"ב שם הקים את בית מדרשו בשכונת איסט-סייד, מנהטן, כשרבים מבני המקום מסתופפים בצילו ונהנים מאורו ודברי תורתו. בשנת תשכ"ט עלה שוב לארץ ישראל והקים את בית מדרשו בעיר חיפה. שם הנהיג את קהילתו עד לפטירתו ביום י"ט מנחם-אב ה'תשמ"ה. כיום פועלת במקום קהילה מסודרת וכולל אברכים אותם מחזיקים צאצאיו ובני משפחתו, בבחינת 'הקימו ישיבה על קברו.
מדברי תורתו: "בראשית ברא אלוקים" - רש"י מביא את המדרש וכותב: "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רבותינו" מכאן יש ללמוד שהדורש בתורה צריך להשתדל שידרוש כמו רבותינו היינו לשם שמים.
"ונשא את עוונה" (במדבר ל, טז פרשת מטות) - התורה קובעת כי בעל ששמע את נדרי אשתו ולא הפר אותם באותו היום אבל לאשתו אמר כי הפר אותם, הוא נושא בעוונה. על כך כותב רש"י: למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו נכנס תחתיו לכל עונשין. הוסיף הרבי שבהמשך דברי הספרי שהביא רש"י כתוב: הגורם טובה לחבירו על אחת כמה וכמה. מכאן יהודי צריך ללמוד שכל מה שהוא עושה טובה למען הזולת זוכה שיש לו חלק במצוות חבירו.
3. ל1
אחד שחושב 10/08/2009 18:04