מאמר
המטה אפרים
במהלך לימודיו כתב רבי אפרים זלמן מרגליות את הספר 'מטה אפרים', הספר התקבל בקרב שלומי ישראל והפך לאבן יסוד בהלכות אלו, עד כדי כך נתפרסם, שנתכנה מאז ועד עולם על שם ספרו, בעל 'מטה אפרים'.
נטע נינארי כ"ד באב תשס"ט - 14/08/2009 05:50
בעיירה ברודי השוכנת בחבל לבוב אשר בגליציה המזרחית נולד רבי זלמן אפרים מרגליות בעל ה'מטה אפרים' בשנת ה'תקכ"ב. בצעירותו למד אצל דודו רבי סנדר מרגליות בעל תשובות הרא"ם, שהיה רבה של סטאנוב, וכבר אז בלט בכישרונותיו הברוכים ובזיכרונו הבהיר. בגיל צעיר נתמנה לכהן כרבה של העיירה אוהנוב (היבניב) שהינה חלק ממחוז רווה-רוסקה סמוך ונראה לעיירה בעלזא.
רבי אפרים זלמן שלח ידו במסחר ביהלומים, וראה ברכת ה' בעסקיו שהתפרסו במשך הזמן בעיירות רבות, והפך לעשיר גדול. משכך לא הואיל יותר להתפרנס מן הרבנות, עזב את משרתו באוהנוב, חזר לקלויז המפורסם בברודי, שהוקם על ידי רבי יעקב באב"ד, והשקיע עצמו בלימוד התורה.
במשך אותם ימים בהם שקד על התורה, החל לכתוב את ספריו. המפורסם שבהם הינו חיבורו המונומנטאלי והמקיף הנקרא בשם 'מטה אפרים', "הכולל כל הדינים וההתנהגות בימים הקדושים ימי הרחמים והסליחות מראש חודש עד אחרית צום הכיפור" (לשון עמוד השער). הספר התקבל בקרב שלומי ישראל והפך לאבן יסוד בהלכות אלו, והוא אף מצוטט רבות ב'משנה ברורה' של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין כהלכה למעשה. עד כדי כך נתפרסם, שנתכנה מחברו רבי אפרים זלמן מאז ועד עולם על שם ספרו, בעל 'מטה אפרים'.
במשך השנים כתב רבי אפרים זלמן ספרים נוספים. ספר 'עוללות אפרים' על דיני ברכת הפירות, ספר 'שערי אפרים' על דיני קריאת התורה, וספר 'זרע אפרים' שבו חלק ביאור וחלק חידושים על פסיקתא דרב כהנא. בנוסף כתב ביאור על מפרשי השולחן ערוך, המגן אברהם, הטורי זהב והשפתי כהן בשם 'יד אפרים'. חיבור נוסף נודע במיוחד של רבי אפרים זלמן הינו החיבור המקיף 'טיב גיטין' העוסק כולו בבירור אופן כתיבת שמות אנשים ונשים בגיטין.
רבי אפרים זלמן נודע כאחד מגדולי ההוראה בדורו, ומכל קצווי קהילות הארץ הריצו אליו שאלות בכל תחום ונושא. תשובותיו נקבצו על ידו בשו"ת 'בית אפרים' המחולק לפי סדר ארבעת חלקי שולחן ערוך. באחת מתשובותיו המפורסמות הוא קובע שאדם שנפטר ולא הותיר אחריו בנים אלא בת, לא תאמר אחריו קדיש יתום ואפילו אם ציווה עליה בצוואתו שתאמר. ומסיים שם באומרו "אלא אם תרצה לזכות את אביה תהיה זהירה בכל עתות התפילה בין בבית הכנסת בין במניין, להטות אזנה באמירת קדישים לענות אמן בכוונה רצויה, ויודע מחשבות יחשב לה כאילו אמרה וקיימה מצוות אביה".
נודע בסגנונו המשובח ובלשון מליצותיו, והרבה אף לכתוב בחרוזים. באחת מתשובותיו (בית אפרים חו"מ סי' כו-כז) מתאר במליצה כיצד נאלץ לברוח מהעיר לתקופת מה בעקבות פסק הלכה שפסק. ומעשה שהיה כך היה: אחד מבני העיר פתח חנות מסחרו על פתח חומת העיר ברודי, ובאו רעיו הסוחרים להתלונן שחנות זו פוגעת בפרנסתם ובאה בגבולם. רבי אפרים זלמן דחה את דבריהם, ובהיות שהיו אותם סוחרים אנשי שררה ואיימו עליו שישנה את פסק דינו לטובתם, נאלץ לצאת את העיר וכפי שהוא מתאר "התדמו בנפשכם להבעיתנו בקול ענות חלושים, ובדברים קשים כגידים וכסלעים יפוצצו פטישים? אעזבה את ביתי ונחלתי כנכסי רטושים, ובדמי אלכה לנוע כמפני חרבות לטושים".
גדולי דורו העריכוהו מאד והתבטאו עליו בלשונות הערצה רבים ונכבדים. החתם סופר כתב עליו בין השאר "קדוש ישראל צדיקו של עולם וכו' מי זה ואיזה אשר ירפרף או יצפצף מול דברותיו המכוונים". אף הגה"ק רבי חיים מצאנז שנסמך על ידו להוראה, ביטל את דעתו קמי רבי אפרים זלמן בכותבו: "מי ישפוט עם התקיף ממנו ומה אני לדבר נגד גדולת הרב הגאון זלה"ה".
על אף שרבי אפרים זלמן לא השתייך לעדת החסידים הוא כתב הסכמה נלהבת לספרו המפורסם של רבי נחמן מברסלב 'ליקוטי מוהר"ן'. בין דבריו כתב שם על רבי נחמן: "איש קדוש מבין חידות, יודע תעלומות חכמה ושושן סודות, מפענח נעלמים מגלה רזים במקרא בתלמוד באגדות, ודבריו עומדים ברומו של עולם".
בכ"ד באב ה'תקפ"ח השיב רבי אפרים זלמן את נשמתו ליוצרה, והוא בן ס"ו שנים. כלידתו כך הייתה מיתתו בעיירה ברודי ושם אף נטמן. זכותו תגן עלינו.
רבי אפרים זלמן שלח ידו במסחר ביהלומים, וראה ברכת ה' בעסקיו שהתפרסו במשך הזמן בעיירות רבות, והפך לעשיר גדול. משכך לא הואיל יותר להתפרנס מן הרבנות, עזב את משרתו באוהנוב, חזר לקלויז המפורסם בברודי, שהוקם על ידי רבי יעקב באב"ד, והשקיע עצמו בלימוד התורה.
 |
|
| שער הספר 'טיב גיטין' | |
במשך אותם ימים בהם שקד על התורה, החל לכתוב את ספריו. המפורסם שבהם הינו חיבורו המונומנטאלי והמקיף הנקרא בשם 'מטה אפרים', "הכולל כל הדינים וההתנהגות בימים הקדושים ימי הרחמים והסליחות מראש חודש עד אחרית צום הכיפור" (לשון עמוד השער). הספר התקבל בקרב שלומי ישראל והפך לאבן יסוד בהלכות אלו, והוא אף מצוטט רבות ב'משנה ברורה' של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין כהלכה למעשה. עד כדי כך נתפרסם, שנתכנה מחברו רבי אפרים זלמן מאז ועד עולם על שם ספרו, בעל 'מטה אפרים'.
במשך השנים כתב רבי אפרים זלמן ספרים נוספים. ספר 'עוללות אפרים' על דיני ברכת הפירות, ספר 'שערי אפרים' על דיני קריאת התורה, וספר 'זרע אפרים' שבו חלק ביאור וחלק חידושים על פסיקתא דרב כהנא. בנוסף כתב ביאור על מפרשי השולחן ערוך, המגן אברהם, הטורי זהב והשפתי כהן בשם 'יד אפרים'. חיבור נוסף נודע במיוחד של רבי אפרים זלמן הינו החיבור המקיף 'טיב גיטין' העוסק כולו בבירור אופן כתיבת שמות אנשים ונשים בגיטין.
רבי אפרים זלמן נודע כאחד מגדולי ההוראה בדורו, ומכל קצווי קהילות הארץ הריצו אליו שאלות בכל תחום ונושא. תשובותיו נקבצו על ידו בשו"ת 'בית אפרים' המחולק לפי סדר ארבעת חלקי שולחן ערוך. באחת מתשובותיו המפורסמות הוא קובע שאדם שנפטר ולא הותיר אחריו בנים אלא בת, לא תאמר אחריו קדיש יתום ואפילו אם ציווה עליה בצוואתו שתאמר. ומסיים שם באומרו "אלא אם תרצה לזכות את אביה תהיה זהירה בכל עתות התפילה בין בבית הכנסת בין במניין, להטות אזנה באמירת קדישים לענות אמן בכוונה רצויה, ויודע מחשבות יחשב לה כאילו אמרה וקיימה מצוות אביה".
 |
|
| שער הספר 'מטה אפרים' | |
נודע בסגנונו המשובח ובלשון מליצותיו, והרבה אף לכתוב בחרוזים. באחת מתשובותיו (בית אפרים חו"מ סי' כו-כז) מתאר במליצה כיצד נאלץ לברוח מהעיר לתקופת מה בעקבות פסק הלכה שפסק. ומעשה שהיה כך היה: אחד מבני העיר פתח חנות מסחרו על פתח חומת העיר ברודי, ובאו רעיו הסוחרים להתלונן שחנות זו פוגעת בפרנסתם ובאה בגבולם. רבי אפרים זלמן דחה את דבריהם, ובהיות שהיו אותם סוחרים אנשי שררה ואיימו עליו שישנה את פסק דינו לטובתם, נאלץ לצאת את העיר וכפי שהוא מתאר "התדמו בנפשכם להבעיתנו בקול ענות חלושים, ובדברים קשים כגידים וכסלעים יפוצצו פטישים? אעזבה את ביתי ונחלתי כנכסי רטושים, ובדמי אלכה לנוע כמפני חרבות לטושים".
גדולי דורו העריכוהו מאד והתבטאו עליו בלשונות הערצה רבים ונכבדים. החתם סופר כתב עליו בין השאר "קדוש ישראל צדיקו של עולם וכו' מי זה ואיזה אשר ירפרף או יצפצף מול דברותיו המכוונים". אף הגה"ק רבי חיים מצאנז שנסמך על ידו להוראה, ביטל את דעתו קמי רבי אפרים זלמן בכותבו: "מי ישפוט עם התקיף ממנו ומה אני לדבר נגד גדולת הרב הגאון זלה"ה".
על אף שרבי אפרים זלמן לא השתייך לעדת החסידים הוא כתב הסכמה נלהבת לספרו המפורסם של רבי נחמן מברסלב 'ליקוטי מוהר"ן'. בין דבריו כתב שם על רבי נחמן: "איש קדוש מבין חידות, יודע תעלומות חכמה ושושן סודות, מפענח נעלמים מגלה רזים במקרא בתלמוד באגדות, ודבריו עומדים ברומו של עולם".
בכ"ד באב ה'תקפ"ח השיב רבי אפרים זלמן את נשמתו ליוצרה, והוא בן ס"ו שנים. כלידתו כך הייתה מיתתו בעיירה ברודי ושם אף נטמן. זכותו תגן עלינו.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.
היהודי הקדוש שמו של רבי יעקב יצחק רבינוביץ' יהה כשמו של רבוף, משום כך כינוהו חבריו "היהודי הקדוש", על שום פרישותו וצדקותו הרבה