הייתה לו השפעה ציבורית רבה, והתנגדותו לציונות הייתה חריפה. רבי חיים טען בלהט שכל הרעיון של הקמת המדינה אינה לפתור את "בעיית היהודים", כי אם לעקור את התורה והמצוות, והקמת המדינה היא האמצעי לכך. כשהנוכחים לא הבינו זאת וניסו להתווכח, אמר רבי חיים שהוא מוכן לקחת ספר תורה ולהישבע על זה.

מכיוון שהשפעתו הייתה רבה ועצומה, ניסו הציונים להוציא מפיו, ולו משפט אחד, שיהיה במשמעותו הסכמה לציונות. מה עשו? שלחו רב תמים שישאל את רבי חיים איזו צדקה קודמת - לעיירה שנשרפה או למצוות ישוב ארץ ישראל? והיה, אם רבי חיים יאמר ישוב ארץ ישראל, אז הנה לנו פסק הלכה של רבי חיים לתרום כסף לציונות. ואף אם יאמר לעיירה שנשרפה, אז רק זה קודם לישוב ארץ ישראל, אך יתר הצדקות לא קודמות לישוב ארץ ישראל. ענה לו רבי חיים: אמור לאלו ששלחו אותך, שפעם הבאה ישלחו רב יותר חכם ממך...

עד היום, נחשבים אנשי בריסק כקנאים נגד הציונות, לא לוקחים כסף מהממשלה ולא משתתפים בבחירות.

רבי חיים התפרסם בעיקר בגלל גאונתו ושיטת לימודו, אך לא כולם יודעים כי רבי חיים היה מבעלי החסד הגדולים בעם ישראל, אף כלפי אלו הרחוקים מדרכו. ביתו לא היה שלו, כי אם של כלל ישראל. מטבחו היווה בית תבשיל לרבים. חדריו היוו מקום לינה לרבים. אנשים זרים הסתובבו בתוך ביתו ועשו בו כבתוך שלהם. קרה לא פעם ולא פעמיים שרבי חיים רצה ללכת לישון וראה איזשהו יהודי נם לו במיטתו. הרבה תינוקות בני יומם, יתומים וגלמודים, הונחו באישון ליל ליד מפתן דלתו של רבי חיים, כיוון שידעו כי בבוקר ימצאם רבי חיים ויאמצם לעצמו. כשנפטר, ביקשו בני משפחתו לכתוב על המצבה "רב חסד", אך הפועלים טעו וכתבו על המצבה "הרב החסיד".

הרבה מאמרותיו מסתובבות בישיבות. על אחד שלא ידע להסביר את עצמו כראוי אמר - "חוסר בהסברה נובע מחוסר בהבנה". על אחד שטען כי הוא תשעים ותשע אחוז מאמין אמר: "תשעים ותשע אחוז מאמין זה מאה אחוז כופר", כי אמונה זה מאה אחוז. עוד אמר "החושב כי אחד ועוד אחד זה שלוש, יש לו בעיה, אך גם יש לו תקנה. אך החושב שאחד ועוד אחד שווה מזוודה, אין לו תקנה".

כגודל מעלתו ותקיפותו בענייני הציבור כך גודל ענוותנותו. מספרים כי פעם הגיע אל רבי חיים לבריסק האדמו"ר רבי אברהם וינברג (השלישי) מסלאנים, בצעירותו – קודם תקופת הנהגתו, בשליחותו של דודו האדמו"ר רבי שמואל וינברג מסלאנים בעל ה'דברי שמואל'. רבי שמואל שעסק רבות בארגון קהילות החרדים ברחבי רוסיה ופולין במסגרת 'מחזיקי הדת' שייסד, והיה זה שהגה לראשונה את רעיון הקמת ארגון גג ליהדות החרדית העולמית ממנו צמחה מאוחר יותר 'אגודת ישראל', שלח את אחיינו אל רבי חיים כדי לקבל ממנו מכתב תמיכה ביוזמותיו. רבי חיים שהיה תומך נלהב בפעולותיו של הרבי מסלאנים, התיישב על אתר וכתב מכתב תמיכה רבני נלהב ביוזמות אלו. משקיבל השליח – רבי אברהם את המכתב לידיו, הוא עיקם את אפו, והעיר לרבה של בריסק על ניסוח כלשהוא בתוכו. רבי חיים לא אהב את הערתו, ואמר לרבי אברהם הצעיר שהיה אז באמצע שנות העשרים שלו, כי הוא מבין היטב בניסוח מכתבים ואינו זקוק להערותיו עליהם. ענה לו רבי אברהם: אמת ויציב. כבודו כרבה של בריסק בקי ומומחה בניסוח מכתבים בין אנשי מעלה בדמותו ובצלמו, אך אני, אדם פשוט הנני, בן המון העם, ובמכתבים המיועדים להמון העם אני מבין טוב יותר מכבודו.

רבי חיים חייך למשמע התשובה המחוכמת וישב לתקן את מכתבו. כמה שבועות לאחר מכן, פגש רבי חיים את הרבי מסלאנים באחד מכינוסי הרבנים בסביבה, ואמר לו: אברמ'ל אחיינכם – פיקח הוא.

רבי חיים נפטר ביום כ"א לחודש מנחם-אב ונטמן בבית הקברות בוורשא על יד סב אשתו הנצי"ב מוואלוז'ין. הניח אחריו ברכה את הספר "חידושי רבי חיים הלוי" על הרמב"ם, ספר יסודי וחשוב אשר אין ישיבה שאינה מתהדרת בכמה ספרים כאלו בבית אוצר הספרים שלה. וכן ספר "חידושי הגר"ח", ליקוט של  חידושיו הנדפס בכתב סטנסיל. [ובפי הישיבות מכונה "רבי חיים בסטנסיל"]. ועוד שמועות רבות שבעל פה המכונים "מפי השמועה".

בנו השלישי הוא הגאון רבי יצחק זאב אשר נודע במספר כינויים: מרן הגרי"ז, רבי וולוואלה, הבריסקער רב. אשר  שימש כרבה של בריסק על מקום אביו עד לשואת יהודי אירופה, וכקברניטה של היהדות החרדית בארץ ישראל בתקופה שלאחר קום המדינה.