מאמר
קהילת וולוז'ין
קהילת וולוז'ין לא הייתה קהילה עתיקה או גדולה, למרות זאת התפרסמה עיירה זו בזכות 'אם הישיבות' ששכנה בה ובזכות גדולי ישראל שכיהנו בה בתפקיד הרבנות.
מוטי מרינגר כ"ג באייר תשס"ט - 17/05/2009 05:00
העיירה וולוז'ין שוכנת על אם הדרך בין מינסק לווילנה, היא נוסדה בראשית המאה הט"ו על ידי הגראף טישקביץ, וולוז'ין נבנתה כעיר פרטית של הגראף ובמשך השנים עברה הבעלות עליה בין גראפים ורוזנים שונים אך מעמדה של וולוז'ין נותר כעיר פרטית עד למאה העשרים, לפי השערת ההיסטוריונים ראשוני היהודים הגיעו לעיירה לקראת סוף המאה הט"ז, בשנת ה'תקכ"ו מנתה הקהילה היהודית בעיר 383 יהודים, כעבור קרוב למאה ושלושים שנה - בשנת ה'תרנ"ג מנתה העיירה כולה 2446 איש כשמתוכם 1900 הם יהודים, יהודי העיירה התפרנסו מחכירת נכסים מהפריץ המקומי ומסוף המאה הי"ח התפרנסו גם מעבודה במפעל הבדים שהיה בבעלותו של רבי יצחק שהיה אביו של רבי חיים מוולוז'ין. משפחתו של רבי יצחק הייתה מראשוני היהודים בוולוז'ין ויש שטענו כי ראשי המשפחה ייסדו את הקהילה היהודית בעיירה, רבי יצחק שימש כפרנס הקהל בוולוז'ין ומעדות בנו רבי חיים עולה כי היה אהוב על כולם והיה מתחשב ומקל את עולם הכבד של תשלום המיסים מעניי העיירה, רבי חיים אף אמר כי כל פרנס שמתגאה על הציבור לא לשם כבודו אלא לשם שמים זוכה שיהיה לו בן תלמיד חכם ועדות לדבר - אמר רבי חיים - אבי מורי שהיה מתגאה על הציבור לשם שמים.
בשנת תק"י הוזמן לכהן כרבה של וולוז'ין הגאון רבי אריה לייב גינצבורג – ה'שאגת אריה' שהיה עד לאותה עת רבה של מינסק, האגדה מספרת כי באותם ימים לא היו ספרי הש"ס מצויים בכל בית ורק בודדים החזיקו ברשותם את הש"ס בשלמותו, אביו של רבי חיים - רבי יצחק היה גביר גדול ויכול היה להרשות לעצמו לקנות ש"ס שלם אותו הניח בביתו, דבר קיומו של הש"ס בביתו של רבי יצחק נודע בכל הסביבה ולמדנים רבים היו מתדפקים על דלת ביתו על מנת לעיין בש"ס, גם רבה של העיירה ה'שאגת אריה' היה מעיין בש"ס זה ובכל פעם שהיה נצרך לאחד מכרכי הש"ס היה הולך לביתו של רבי יצחק ונוטל את החלק המבוקש, אשתו של רבי יצחק שכיבדה עד מאוד את התורה ולומדיה הציעה כי היא תביא בעבור ה'שאגת אריה' את הכרך הנדרש כדי שהוא לא יצטרך בכל עת לקום מלימודו, ה'שאגת אריה' ברך את אשתו של רבי יצחק על מעשיה ומברכה זו נולדו רבי חיים ואחיו רבי שלמה זלמן שכונה רבי זלמל'ה. חמש שנים לאחר שהגיע ה'שאגת אריה' לוולוז'ין הוא נאלץ לעזוב את העיירה לאחר שתושבי וולוז'ין העניים לא הצליחו לפרנס את משפחתו והם הגיעו עד לפת לחם, סיבה נוספת בשלה עזב ה'שאגת אריה' את וולוז'ין הייתה רצונו להדפיס את ספרו, דבר שהיה אפשרי רק בפרנקפורט שבגרמניה ולמקום זה שם ה'שאגת אריה' את פעמיו, בשנת תקכ"ג שב ה'שאגת אריה' לכהן כרבה של וולוז'ין למשך שנה אחת ובשנה זו למד אצלו תורה רבי חיים מוולוזי'ן.
בראשית המאה הי"ט עברה השליטה בעיירה לידי הגרף יוזף טישקביץ, באותם ימים החל רבי חיים מוולוז'ין שכיהן כרבה של וולוז'ין להקים בעיירה את ישיבת 'עץ חיים – וולוז'ין' המפורסמת כ'אם הישיבות'. הגרף טישקביץ רחש כבוד גדול לרבי חיים וסייע רבות לבניית הישיבה, עדויות שונות מספרות כי פועליו של הגרף כרתו עצים ביערות שהיו בבעלותו והכינו מהם עצים לצורך בניית הישיבה, יש שהעידו גם כי את ביתו של רבי חיים מוולוז'ין בנה הגרף לכבודו, האגדה מספרת כי אחת לשבוע היה רבי חיים מגיע לביתו של הגרף שם היה הגרף מקריא לו מן העיתונים חדשות מהקורה בעולם ורבי חיים היה מביע את דעתו בעניינים אלו, באחת הפעמים בה ישב רבי חיים אצל הגרף, קרא הגרף מהעיתון ידיעה כי לקיסר הרוסי פוואל נולד בן יורש עצר בשם ניקולאי, לשמע הידיעה פרץ רבי חיים בבכי, לאחר שהגרף דרש הסבר לפשר בכייתו השיב רבי חיים כי מסורת היא בידינו שכל מלך ששמו מתחיל באות נ' יהיה צורר לעם ישראל כמו נמרוד, נבוכדנצר, נבוזרדן ונירון קיסר, אני חושש אמר רבי חיים שגם הצאר ניקולאי יתנהג כמוהם.
הקשר הטוב שהיה בין רבי חיים לגרף המשיך גם לדור הבא בין רבי איצל'ה בנו וממלא מקומו של רבי חיים ומיכאיל טישקביץ בנו של הגרף.
ישיבת 'עץ חיים' אותה ייסד רבי חיים בוולוז'ין משכה אליה תלמידים רבים מכל רחבי אירופה, ומנהג אכילת ה'ימים' שהיו נהוג עד אותם הימים בישיבות (בחורי הישיבות היו אוכלים בכל יום את סעודתם בבית משפחה יהודית מן העיר בו שכנה הישיבה) לא היה עוד בר ביצוע, עקב כך שלח רבי חיים משולחים ליהודי מזרח אירופה בבקשת תמיכה בתלמידי הישיבה, בכסף שנאסף שכרה הנהלת הישיבה חדרים בבתיהם של תושבי העיירה היהודים שמצאו בישיבה מלבד מגדלור רוחני גם מקור פרנסה.
בשנת תקפ"א נפטר רבי חיים מוולוז'ין ובמקומו התמנה לרב ולראש ישיבה בנו רבי איצל'ה, יחד עימו הנהיג את הקהילה הדיין רבי שמשון רדונסקי שהיה אהוב על יהודי העיירה, בשנת תר"ט נפטר רבי איצל'ה ואת מקומו ברבנות וולוז'ין ובראשות הישיבה מילא חתנו רבי אליעזר יצחק מהורודנא, רבי אליעזר יצחק היה אדם חולני וקשה היה לו להנהיג את הישיבה ואת הקהילה גם יחד ועל כן הטיל את עיקר מלאכת הרבנות על הדיין רבי שמשון רדונסקי, בשנת תרי"ג נפטר רבי אליעזר יצחק והוא בן מ"ד שנים בלבד, במקומו מונה גיסו – חתנו השני של רבי יצחק, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי"ב כרבה של וולוז'ין וראש הישיבה.
בשנת תרנ"ב שנה לפני פטירתו של הנצי"ב הורתה ממשלת רוסיה על סגירתה של הישיבה בשל התנגדות ראשיה להכניס בתוכנית הלימודים מקצועות חול, סגירתה של הישיבה הייתה מכה קשה לקהילה היהודית שבוולוז'ין הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית, כעבור שלש שנים בשנת תרנ"ה התמנה כרבה של וולוז'ין רבי מאיר נח לוין, עם מינויו של רבי מאיר נח נפתחו שוב שערי הישיבה אבל היא שימשה כבית כנסת ולא כישיבה, לאחר זמן מה התמנה רבי מאיר נח כ'מגיד' בווילנה והוא עזב את וולוז'ין ובמקומו התמנה לכהן כרב רבי רפאל שפירא שהיה חתנו של הנצי"ב, רבי רפאל שפירא חידש את ישיבת וולוז'ין ופתח שוב את שעריה בפני תלמידים מרחבי אירופה, ברם תפארתה של העיירה לא שבה אליה והישיבה נאבקה על קיומה, באמצע מלחמת העולם הראשונה נפטר רבי רפאל שפירא ובנו רבי יעקב מילא את מקומו בישיבה, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נפטר רבי יעקב שפירא ובמקומו הנהיגו את הישיבה ואת הקהילה היהודית בעיירה בניו רבי יצחק משה ורבי זלמן יוסף וחתנו רבי חיים וואלקין ה' יקום דמם.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו שישים וארבעה הבחורים תלמידי הישיבה אל ווילנה שם למדו תורה בהתמדה למרות האיום שריחף על ראשם, סופם של תלמידי הישיבה הללו שנרצחו בווילנה על ידי הנאצים ימ"ש.
שאר יהודי העיירה וולוז'ין גורשו למחנות ההשמדה בשתי אקציות שניהלו הנאצים, באקציה הראשונה גירשו הנאצים רק מעט מיהודי העיירה, וביום כ"ג באייר שנת ה'תש"ב השלים השטן הנאצי את מלאכת ההרג בה התחיל והכרית את שארית קהילת וולוז'ין המפוארת, ה' יקום דמם.
בשנת תק"י הוזמן לכהן כרבה של וולוז'ין הגאון רבי אריה לייב גינצבורג – ה'שאגת אריה' שהיה עד לאותה עת רבה של מינסק, האגדה מספרת כי באותם ימים לא היו ספרי הש"ס מצויים בכל בית ורק בודדים החזיקו ברשותם את הש"ס בשלמותו, אביו של רבי חיים - רבי יצחק היה גביר גדול ויכול היה להרשות לעצמו לקנות ש"ס שלם אותו הניח בביתו, דבר קיומו של הש"ס בביתו של רבי יצחק נודע בכל הסביבה ולמדנים רבים היו מתדפקים על דלת ביתו על מנת לעיין בש"ס, גם רבה של העיירה ה'שאגת אריה' היה מעיין בש"ס זה ובכל פעם שהיה נצרך לאחד מכרכי הש"ס היה הולך לביתו של רבי יצחק ונוטל את החלק המבוקש, אשתו של רבי יצחק שכיבדה עד מאוד את התורה ולומדיה הציעה כי היא תביא בעבור ה'שאגת אריה' את הכרך הנדרש כדי שהוא לא יצטרך בכל עת לקום מלימודו, ה'שאגת אריה' ברך את אשתו של רבי יצחק על מעשיה ומברכה זו נולדו רבי חיים ואחיו רבי שלמה זלמן שכונה רבי זלמל'ה. חמש שנים לאחר שהגיע ה'שאגת אריה' לוולוז'ין הוא נאלץ לעזוב את העיירה לאחר שתושבי וולוז'ין העניים לא הצליחו לפרנס את משפחתו והם הגיעו עד לפת לחם, סיבה נוספת בשלה עזב ה'שאגת אריה' את וולוז'ין הייתה רצונו להדפיס את ספרו, דבר שהיה אפשרי רק בפרנקפורט שבגרמניה ולמקום זה שם ה'שאגת אריה' את פעמיו, בשנת תקכ"ג שב ה'שאגת אריה' לכהן כרבה של וולוז'ין למשך שנה אחת ובשנה זו למד אצלו תורה רבי חיים מוולוזי'ן.
בראשית המאה הי"ט עברה השליטה בעיירה לידי הגרף יוזף טישקביץ, באותם ימים החל רבי חיים מוולוז'ין שכיהן כרבה של וולוז'ין להקים בעיירה את ישיבת 'עץ חיים – וולוז'ין' המפורסמת כ'אם הישיבות'. הגרף טישקביץ רחש כבוד גדול לרבי חיים וסייע רבות לבניית הישיבה, עדויות שונות מספרות כי פועליו של הגרף כרתו עצים ביערות שהיו בבעלותו והכינו מהם עצים לצורך בניית הישיבה, יש שהעידו גם כי את ביתו של רבי חיים מוולוז'ין בנה הגרף לכבודו, האגדה מספרת כי אחת לשבוע היה רבי חיים מגיע לביתו של הגרף שם היה הגרף מקריא לו מן העיתונים חדשות מהקורה בעולם ורבי חיים היה מביע את דעתו בעניינים אלו, באחת הפעמים בה ישב רבי חיים אצל הגרף, קרא הגרף מהעיתון ידיעה כי לקיסר הרוסי פוואל נולד בן יורש עצר בשם ניקולאי, לשמע הידיעה פרץ רבי חיים בבכי, לאחר שהגרף דרש הסבר לפשר בכייתו השיב רבי חיים כי מסורת היא בידינו שכל מלך ששמו מתחיל באות נ' יהיה צורר לעם ישראל כמו נמרוד, נבוכדנצר, נבוזרדן ונירון קיסר, אני חושש אמר רבי חיים שגם הצאר ניקולאי יתנהג כמוהם.
הקשר הטוב שהיה בין רבי חיים לגרף המשיך גם לדור הבא בין רבי איצל'ה בנו וממלא מקומו של רבי חיים ומיכאיל טישקביץ בנו של הגרף.
ישיבת 'עץ חיים' אותה ייסד רבי חיים בוולוז'ין משכה אליה תלמידים רבים מכל רחבי אירופה, ומנהג אכילת ה'ימים' שהיו נהוג עד אותם הימים בישיבות (בחורי הישיבות היו אוכלים בכל יום את סעודתם בבית משפחה יהודית מן העיר בו שכנה הישיבה) לא היה עוד בר ביצוע, עקב כך שלח רבי חיים משולחים ליהודי מזרח אירופה בבקשת תמיכה בתלמידי הישיבה, בכסף שנאסף שכרה הנהלת הישיבה חדרים בבתיהם של תושבי העיירה היהודים שמצאו בישיבה מלבד מגדלור רוחני גם מקור פרנסה.
בשנת תקפ"א נפטר רבי חיים מוולוז'ין ובמקומו התמנה לרב ולראש ישיבה בנו רבי איצל'ה, יחד עימו הנהיג את הקהילה הדיין רבי שמשון רדונסקי שהיה אהוב על יהודי העיירה, בשנת תר"ט נפטר רבי איצל'ה ואת מקומו ברבנות וולוז'ין ובראשות הישיבה מילא חתנו רבי אליעזר יצחק מהורודנא, רבי אליעזר יצחק היה אדם חולני וקשה היה לו להנהיג את הישיבה ואת הקהילה גם יחד ועל כן הטיל את עיקר מלאכת הרבנות על הדיין רבי שמשון רדונסקי, בשנת תרי"ג נפטר רבי אליעזר יצחק והוא בן מ"ד שנים בלבד, במקומו מונה גיסו – חתנו השני של רבי יצחק, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי"ב כרבה של וולוז'ין וראש הישיבה.
בשנת תרנ"ב שנה לפני פטירתו של הנצי"ב הורתה ממשלת רוסיה על סגירתה של הישיבה בשל התנגדות ראשיה להכניס בתוכנית הלימודים מקצועות חול, סגירתה של הישיבה הייתה מכה קשה לקהילה היהודית שבוולוז'ין הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית, כעבור שלש שנים בשנת תרנ"ה התמנה כרבה של וולוז'ין רבי מאיר נח לוין, עם מינויו של רבי מאיר נח נפתחו שוב שערי הישיבה אבל היא שימשה כבית כנסת ולא כישיבה, לאחר זמן מה התמנה רבי מאיר נח כ'מגיד' בווילנה והוא עזב את וולוז'ין ובמקומו התמנה לכהן כרב רבי רפאל שפירא שהיה חתנו של הנצי"ב, רבי רפאל שפירא חידש את ישיבת וולוז'ין ופתח שוב את שעריה בפני תלמידים מרחבי אירופה, ברם תפארתה של העיירה לא שבה אליה והישיבה נאבקה על קיומה, באמצע מלחמת העולם הראשונה נפטר רבי רפאל שפירא ובנו רבי יעקב מילא את מקומו בישיבה, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נפטר רבי יעקב שפירא ובמקומו הנהיגו את הישיבה ואת הקהילה היהודית בעיירה בניו רבי יצחק משה ורבי זלמן יוסף וחתנו רבי חיים וואלקין ה' יקום דמם.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו שישים וארבעה הבחורים תלמידי הישיבה אל ווילנה שם למדו תורה בהתמדה למרות האיום שריחף על ראשם, סופם של תלמידי הישיבה הללו שנרצחו בווילנה על ידי הנאצים ימ"ש.
שאר יהודי העיירה וולוז'ין גורשו למחנות ההשמדה בשתי אקציות שניהלו הנאצים, באקציה הראשונה גירשו הנאצים רק מעט מיהודי העיירה, וביום כ"ג באייר שנת ה'תש"ב השלים השטן הנאצי את מלאכת ההרג בה התחיל והכרית את שארית קהילת וולוז'ין המפוארת, ה' יקום דמם.
חג הסוכות חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.