מאמר
הנודע ביהודה
הגאון רבי יחזקאל לנדא זצ"ל היה מגדולי המנהיגים של יהדות אירופה והתפרסם בזכות פסקיו הרבים בכל תחום ועניין.
בהיותו בן ל"א שנה בלבד התמנה רבי יחזקאל כדיין בעיר ברודי ועד מהרה יצא שמעו בכל הארץ כפוסק בעל שיעור קומה, לאחר י"א שנים בהם שימש כדיין בברודי נקרא רבי יחזקאל לכהן כרב בעיר יאמפאל.
באותם הימים סערה יהדות אירופה במחלוקת שהתעוררה בין רבי יהונתן אייבשיץ לרבי יעקב מעמדין, אותה תקופה הייתה לאחר פרסומו של שבתי צבי והתגלות משיחיות השקר שלו, עולם היהדות היה אז רגיש לכל דבר שריח שבתאות נדף ממנו ונלחם בכל עוז לבער נגע זה, בדיוק בתקופה רגישה זו נודע שרבי יהונתן אייבשיץ כותב קמעות עבור יהודים שפנו לעזרתו, רבנים רבים ובראשם רבי יעקב מעמדין יצאו חוצץ כנגד רבי יהונתן אייבשיץ שנחשד בשבתאות והמחלוקת בערה במלוא עוזה, את מחלוקת זו עמל רבי יחזקאל להשקיט ולכבות, רבי יחזקאל יצא להגנתו של רבי יהונתן וטען כי הקמעות שפורסמו בשמו הם מזויפים וכי אין לו כל קשר לשבתאות, רבי יחזקאל גם תקף את בית הדין בעיר מץ שקיבל עדויות בעניין הקמעות הללו שלא בפני בעל הדין הלא הוא רבי יהונתן אייבשיץ, רבי יחזקאל ציווה לגנוז את הקמעות כדי שלא יגרמו מכשול לרבים ואט אט שככה סערת המחלוקת.
בשנת ה'תקט"ו נקרא רבי יחזקאל לכהן פאר כרבה של העיר פראג שהייתה מרכז יהודי גדול בבוהמיה ומורביה, בכתב המינוי שנכתב עבורו ביום כ' בכסלו ה'תקט"ו נכתב 'על הרב לדרוש פעמים בשתא, בשבת הגדול ובשבת שובה, קיבל מקופת הקהל מדי שבוע סך שנים עשר זהובים רייניש ומגורים לפי צרכו וכבודו, הכנסה מחופות בערך כסף הנדוניא ממאה הראשונה אחד זהוב שלושים צ"ל, וממאה שניה ולמעלה חצי זהוב ריינש מכל מאה, מלבד מתנות מיחידים'.
בקהילת פראג כיהן רבי יחזקאל כרב במשך ל"ח שנים עד לפטירתו, בעת כהונתו בפראג יסד רבי יחזקאל ישיבה ממנה עמדו תלמידים רבים, מהם אשר יצא שמם לתהילה בעולם היהודי כמו רבי אברהם דנציג מחבר הספר 'חיי אדם', רבי אלעזר פלקלס מחבר הספר 'תשובה מאהבה' ורבי דוד דייטש מחבר הספר 'אוהל דוד'.
רבי יחזקאל הנהיג את קהילת פראג ביד רמה ואף פעל עבורם רבות אצל השלטונות, הוא ניהל קשרים טובים עם חצרה של המלכה מריה תרזה והתפלל לשלומה של מלכות בתקופת מלחמת שבע השנים, עת צר המלך פרידריך השני על העיר פראג, רבי יחזקאל אף איים בחרם על מי שיסייע לאויב ויתן לו תבן או מספוא, על קשריו הטובים עם המלכות מעיד בנו רבי יעקבק'ה הכותב כי אביו היה 'רחב לב ואמיץ כוח לעמוד בהיכל שרים וידע לכלכל דבריו במשפט ולבקש רחמים על צאן מרעיתו, בקשתו לא שבה ריקם כי ה' נתן חנו בעיני השרים'.
לבד מרבנותו בקהילת פראג היה רבי יחזקאל ממנהיגיה של יהדות אירופה כולה, בכל סוגיה הלכתית שהתעוררה בעולם היהודי היה רבי יחזקאל הדעה המכרעת כיצד לנהוג להלכה, מפורסמת ביותר פרשת הגט מקליווא אשר התפתחה מחלוקת בין גדולי הפוסקים אודות כשרותו, הפרשה התעוררה אודות גט שנתן חתן שהיה ספק אם הוא מעורער בנפשו אם לאו, רבה של קליווא הרב ישראל ליפשיץ שערך את הגט טען שהחתן היה בריא בנפשו בעת עשיית הגט והביא עדויות מאנשים ששוחחו עם החתן בעת הגירושין וטענו כי היה מיושב בדעתו, מנגד רבני פרנקפורט שנדרשו לעניין הביאו עדויות מאנשי עירו של החתן שהעידו כי היה מעורער בנפשו והכריזו קבל עם ועדה כי הגט בטל ומבוטל והאשה היא אשת איש לכל דבר.
במחלוקת התערבו תלמידי חכמים נוספים ביניהם רבי שאול מאמסטרדם, רבי יעקב מעמדין ורבי אריה לייב גינצבורג מחבר הספר 'שאגת אריה', במחלוקת זו נקט רבי יחזקאל בעמדה המכשירה את הגט ואף נשבע ברבים בבית הכנסת כי הגט כשר והאישה מותרת להינשא.
רבי יחזקאל חיבר ספרים רבים ביניהם מפורסם שו"ת 'נודע ביהודה' המשמש כספר יסוד בפסיקה היהודית וכן ספרים נוספים בהלכה ובאגדה.
רבי יחזקאל התבקש לישיבה של מעלה ביום י"ז באייר שנת ה'תקנ"ג והוא בן ע"ט שנה, לאחר פטירתו נמצא בין כתביו ציווי כי לא יזכירוהו הסופדים לא כצדיק ולא כחסיד, בנוסף ציווה רבי יחזקאל שלא יבנו אוהל על קברו אלא יקימו מצבה אחת שמחירה לא יעלה על ח"י זהובים.
את מצבתו של רבי יחזקאל חידשו במלאת מאה שנה לפטירתו בשנת ה'תרנ"ג.