פרשת שבוע
הגאווה והגדולה
שעל ידי שמחשיב אדם את עצמו לבר מעלה ובעל מדות טובות, הוא מרגיש את עצמו יישות חשובה, וגורם על ידי תחושת הגאוה שבקרבו ליצירת מסך שמבדיל בינו לבין אביו שבשמים
הרב חיים ברים ה' באב תשס"ט - 26/07/2009 03:43
פעם דפק יהודי על דלת פתחו של המגיד ממזריטש ושאל מי שם, השיב היהודי 'אני'. תמה המגיד: כיצד זה מסוגל יהודי לומר על עצמו 'אני'? רק רבונו של עולם בעצמו יכול לומר זאת, כאמור: 'כי אני אני הוא'. שמע החסיד ונכנסו הדברים אל לבו, מיד פנה ושב אל ביתו, כי כבר למד מרבו וכבר לא היתה נסיעתו לבטלה. וללמדנו בא עד כמה היתה מידת הגאוה מאוסה ומנודה בעיני צדיקי הדורות.
יסודי העולם כולו ארבעה הם: אש, מים, רוח ועפר. וכשם שהם בעולם כן מצויים ארבעת יסודות אלו גם בגוף ונפש העולם הקטן - הוא האדם. יסוד האש ממנו נובעת גאוותו של האדם, שכמו שטבע האש להמשך למעלה כך גם הוא נמשך למעלה, להעיד ולחוש בעצמו עד כמה נעלה ומרומם הוא על כל ברכה ותהילה. ולא נחה דעת אבות החסידות עד שהגדירוה למידה מגונה זו בשם 'אבי אבות הטומאה'. שברגע שהאדם קונה לו מידה זו בנפשו, מיד הוא של היצר הרע. ואין לך מידה המרחיקה אותו מהקדוש ברוך הוא יותר מן הגאוה, כי תועבת ה' כל גבה לב, וגם הישווהו לעובד עבודה זרה המעיד על כפירה בעיקר ר"ל.
ולא זו בלבד, אלא הגם שאין ה' מעניש על המחשבה ועל המדות הרעות, כל שלא הוציאו פרי לפעולת אדם, וכן גם על הפעולה לא יעניש תיכף ע"י השגחה מיוחדת, רק יסתיר פנים מהחוטא ויניחנו למקרה הזמן, אבל לא כן מדת גבה לב, שחושב בלבו שהוא במדרגה עליונה מאד ועל ידי כן יפרוץ פרץ בכל כוחות נפשו לחשוב את לבו כלב אלקים, ועל ידי כך לא ישמע לדברי התורה והמורים, ויעבור גבולות המוסר, זה שורש פורה ראש ולענה ותועבה היא לה', עד שיענישנו יד ליד, שלא על ידי אמצעי, ולא ינקה מעונש, כי העונש הבא על ידי הטבע, לפעמים יש רשע מאריך ברעתו כי מקוה שישוב בתשובה, לא כן הגבה לב שאין תקוה שייטיב דרכו (מלבי"ם, משלי פרק טז פסוק ה).
נאמר בפרשתינו "אנכי עומד בין ה' וביניכם", וביארוהו שעל ידי שמחשיב אדם את עצמו לבר מעלה ובעל מדות טובות, הוא מרגיש את עצמו יישות חשובה, גורם הוא על ידי תחושת הגאוה שבקרבו ליצירת מסך שמבדיל בינו לבין אביו שבשמים, וזהו שאמרו: 'אנכי' – התחושה שאני אני הוא, שיש בי עליונות רבה על שאר יצורי תבל ובני האדם, הוא הדבר אשר עומד ומבדיל ומפריד 'בין ה' וביניכם'. אבל על האדם לדעת שהוא כאין ואפס, כי כל אשר בו, כל כוחותיו וכל עשיותיו הנפלאות, הכל הכל בכוחו של הקדוש ברוך הוא, אשר הוא הנותן לאדם כח ועצה טובה לעשות חיל בעסקיו וכל עניניו, והוא זה שנותן בו את החיות והאפשרות ורק הוא זה המהווה את כל ההוויות, לכן אין ראוי לשום בריה לומר 'אנכי', כי אם לו יתברך נאה לומר 'אנכי', מפני שהוא מהוה את כל ההויות. אבל האדם, אם אומר 'אנכי' או 'אני' היינו שמחזיק עצמו לבן מעלה ומרגיל בזה ומתגבר והולך במדה זו - הוא נפרד מהשי"ת עד שיוכל לבוא על ידי זה שיהיה כופר בעיקר חלילה. הוא יוצר חומה של ברזל ומסך המבדיל בינו לבין אביו שבשמים, כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה מתבטא אודות הגאוותן: 'אין אני והוא יכולים לדור כאחת'.
אבל הענווה אין לך מידה טובה הימנה והיא כלי מחזיק ברכה להתקשר עם רבון העולמים בקשר אמת ולזכות לרוב שפע טובה וברכה.
אבל הענווה אין לך מידה טובה הימנה והיא כלי מחזיק ברכה להתקשר עם רבון העולמים בקשר אמת ולזכות לרוב שפע טובה וברכה.
