יום שני י"ח בכסלו תש"פ 16/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

נחלה מבוהלת

כמה חכמים, גבורים ועשירים שנאבדו מן העולם, ומדוע? לפי "שלא היה מתנתן מן הקב"ה, אלא חוטפין אותה להם".

הרב חיים ברים כ"ג בתמוז תשס"ט - 15/07/2009 10:03
הבהילות והבהלה מעולם לא היו מוערכות לטובה בעינים יהודיות. כך גם מבאר האר"י הקדוש את חטא עץ הדעת, שלא היה החטא עצם האכילה, כי לדבריו אילו היה אדם הראשון ממתין עד לשבת - היה הדבר ניתר לו, אבל היה חטאו אכילת הבוסר, האכילה שטרם הזמן הנכון, הנובעת מתוך אותה בהילות וחוסר סבלנות. והוא הדבר שהיה קשה בעיניו יתברך.

אבל גם בעיני האדם הפשוט אין זו מידה מעולה וכמעשה שנתאר ממנו עולה נקודה זו בבירור: בפאתיה המרוחקים של מרחבי אוקראינה חיה לה קהילה נפלאה. יהודיה יהודים של אמת וחסד וכל חייהם מתנהלים בדרך ישראל סבא, לתפארת להם בעיני אלקים ואדם. מי שזקפו לזכותו את כל אותם פעולות והנהגות נפלאות היה הצדיק ר' משה'לה, רבה ומורה דרכה, שהיה מנהל את כל ענייני העיר ביד רמה לפרטי פרטים. כתוספת כח הציב על ימינו את חתנו ר' יהושע, אברך מוכשר, שנח היה בהנהגתו לבריות ומשאו ומתנו עמם באהבה וריעות.

בזקנותו של ר' משה'לה החלו הבריות לוחשות אודות ה'לאחר מאה ועשרים' שלו, ודאגתם בפיהם, מי יורה דעה ומי ינהל עיירה, מי ילמד ומי ידריך? ועוד כהנה וכהנה, שמטבע הבריות לדאוג דאגת המחר.

בה בעת היו כאלה ששמו עיניהם מטבע הדבר על חתנו של ר' משה'לה, בהיותם סומכים על כוחותיו ויכולותיו למלא מקום חותנו בכבוד. אולם מלב לפה לא גילו, שבושה היתה זו להם לדבר בפומבי אודות רבם הצדיק בלשון עבר כשעדיין הווה ויהיה הוא, להוסיף לישא בעול ולהיטיב עם הבריות.
אולם ר' יהושע דנן, מרגע שרמזוהו שעלתה המחשבה בלבם - נרמז היטב, גבהה רוחו בקרבו ומעצמו ביקש למצוא הזדמנות נאותה למען יכתירוהו אלוף לראשם. אם יכתירו ניחא ואם לאו יוכתרו - שח מלבו אל לבו. וההזדמנות לא איחרה לבוא. הצדיק הישיש שברבות הימים כבר לא היה כוחו במתניו וגם ראשו כבר לא היה כקדם. איבד מיכולתו לצאת ולבא כמאז לפני המחנה, וכאן מצא 'בעל חוב' מקום לגבות את חובו. נטל עמו ר' יהושע את נאמנו ואירגן את מסיבת ההכתרה בתואנה כי האחריות מחייבת, למען לא תרד השקעת שנים רבות לטמיון. אף הוסיפו לרמוז על רצונו, הסכמתו ואפילו ציוויו של ר' משה'לה ותהי הרבנות וההנהגה לר' יהושע.

הציבור שקשה היה לו המצב הנוכחי שהגישה אל הרב לברכה ועצה חסומה בחלקה, בשילוב עם האהדה שהשכיל ר' יהושע לרכוש בעיניהם - עשו את שלהם. הם קבלוהו אלוף לראשם ומנהיג לחבורתם. אולם היו רבים וטובים מבני הקהילה שלא חפצו בכך ואף התנגדו בטענה שלא נאה ואף מכוער הדבר 'לפשוט את עורו של הצבי בטרם ניצוד' – דימוי חייתי שלדאבונם קרם עור וגידים נגד עיניהם הנדהמות.

המדרש (רבה פרשה כב פסקה ז) בפרשתינו מסביר אודות נחלת בני גד וראובן בעבר הירדן, הוא אומר כך: ג' מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם ... אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום... ומתנות אלו, בזמן שאינן באין מן הקב"ה סופן להפסק ממנו.

המדרש מוסיף ומביא מספר דוגמאות לדבריו מתוך סיפור חיים של כמה חכמים, גבורים ועשירים שנאבדו מן העולם, ומדוע? לפי "שלא היה מתנתן מן הקב"ה, אלא חוטפין אותה להם". כלומר, אותם אנשים היו עתידים לקבל את מה שחטפו, אבל הלהיטות והפזיזות, חוסר הסבלנות הוא זה שהכריעם והפסידם.

"וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם, וישבו להם חוץ מארץ ישראל". אף הם היו עתידים לקבל נחלתם במקום שקבלו, אלא שלהיטותם לדבר ויוזמה שנקטו לזרז את הענין, לא מצאו חן בעיניו יתברך. וכדברי רש"י (משלי פרק כ פסוק כא) "בני גד ובני ראובן שמהרו לטול חלקם בעבר הירדן ודברו בבהלה, שנאמר 'גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפנו' ... 'ואחריתה לא תבורך' - שגלו כמה שנים קודם שאר השבטים.

יתכן שכדי ללמדנו רעיון זה, יש בפסוק (משלי כ כא) הרומז אל בני גד וראובן קרי וכתיב. הכתיב הוא "נחלה מבוחלת", ללמד שנחלה המתקבלת בצורה שכזו מעוררת בחילה, אבל הקרי הוא "נחלה מבוהלת", למען נדע באיזה אופן קורה שהנחלה מבוחלת – כאשר היא מבוהלת, ללא די שיקול דעת והתבוננות מקדימה.

ביתר חריפות נמצא את דברי הירושלמי המפורסמים: כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו. וגם כאן הבעיה איננה האכילה עצמה, שכן המצה יש מצוה לאוכלה, אבל החיטוף לפני הזמן הוא זה שגרם לאותו אמורא להתבטא במטבע לשון חריף מאין כמוהו, למען נשכיל.

ולסיכום נצטט את לשונו של רב אדא בר אהבה (ברכות דף כ ע"א): מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא !
  1. 1. שפתיים יישק [לל"ת]
    מוטי 16/07/2009 08:02