יום שישי כ"ד באב תש"פ 14/08/2020
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

שיאמר "רוצה אני"

או אז הזדקר הרבי וראשו אל על, כולו אומר קדוש ובפיו מתנגנים המילים הקדושות שושנת יעקב צהלה ושמחה . . . להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך.

הרב חיים ברים א' בסיון תשס"ט - 24/05/2009 05:00
כתוב "עורי צפון ובואי תימן" (שה"ש פרק ד פסוק טז). מסביר החיד"א: צפון הוא סמל לעושר ודרום לחכמה, כמובא בגמרא "אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום". כאשר מתעורר האדם משנתו פעמים רבות קשה לו לקום, היצר מפתהו להמשיך ולשכב, והעצה היעוצה היא עורי צפון לומר ליצר שכל מטרת קומו עתה היא בשביל הצפון, בשביל לעסוק במסחר ולצבור הון ועושר, או אז לא רק שיסכים היצר שיקום אלא אף יוסיף להמריצו ולעוררו על כך. אמנם בקומו "ובואי תימן", יטה את לבבו לאהבת ה' יתברך ויראתו לעובדו בלב שלם. כלומר, כאשר היצר מתגבר אין זה מן החכמה לתקפו חזיתית אלא עדיף להתחכם אליו ועל ידי זה להשיג את אשר חשוב להשיג.

בין כל המצוות הנזכרות בפרשתינו סמוכה היא מצות התרומה למצות סוטה. מובא בגמרא, "למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? לומר לך, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו". בעל כרחו יבוא בשביל להביא את אשתו אל הכהן לבדקה על ידי המים המאררים, האם טהורה היא או שמא לא עמדה בטהרתה.

על פניו נראה כאילו יש כאן ענין של מידה כנגד מידה, הוא ניסה להתעלם מהכהן, לברוח מהמחויבות שיש לו כלפיו, באה התורה ומוכיחה לו שאין דרך לברוח מהקב"ה ומצוותיו, ואם תחשוב להתחמק ולא תשכיל לקיימם בחפץ לב כממלא רצון קונו, או אז יאלצוך להגיע אליו תוך כפיה והכרח, אבל בוא תבוא.

משל למה הדבר דומה? לבן מלך שבצוק העתים עזב את ארמון אביו ונדד הרחק מעיר המלוכה אל סביבת אנשים מגושמים ובהמיים, אנשים גסים שמושגים כמו: מלך, ארמון, עיר מלוכה וכהנה רבות לא עברו את סף שמיעתם ולא חדרו אל תוך הבנתם. בהיותו שם קיבל פעם בן המלך מכתב מאביו. שמחתו, מובן מאליו, הרקיעה שחקים, והיתה נפשו אווה לפרוץ בריקוד סוער, לתת דרור לרגשותיו הסוערים, אך הבושה מפני אותם נבערי דעת עצרתו מלממש מחשבתו.

מה עשה? הביא כמה בקבוקי משקה משכר והניח בפניהם. כעבור רגעים בודדים יצאו בן המלך ושאר האנשים כולם בריקוד שמח. הם מפאת השפעת היי"ש והוא מפני קבלת מכתב המלך, וכך מצא מרגוע לנפשו הסוערה. כן - אומר הבעש"ט, נצטוינו לסעוד סעודת שבת ולהתענג בתענוגים, לפי שהגוף מפאת חומריותו קשה לו להתעלות ולחוש את קדושת נועם השבת, לפיכך סועדים אנו בכל מיני מטעמים, וכך מוצא הגוף את סיפוקו ומסוגל לשמוח, והנשמה שמחה בנועם השבת.

כיוצא בזה מסופר על האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג מסלאנים הי"ד, שבהיותו במחנה הריכוז קלדיצ'יבו ביום הפורים של שנת תש"ג, איוותה נפשו הטהורה לרקוד לכבוד היום הקדוש, איך כיצד יעשה כן בפני שלוחי השטן הנאצי? פנה האדמו"ר אל הקלגסים ובהתרסה אמר להם: בואו ונראה, הבה נתחרה מי בינינו יודע לרקוד טוב יותר. פתחו הם בריקוד שיכורים גויי, ומשסיימו פנו אל הרבי הקדוש וכיבדוהו להראות את כוחו בריקוד, או אז הזדקר הרבי וראשו אל על, כולו אומר קדוש ובפיו מתנגנים המילים הקדושות שושנת יעקב צהלה ושמחה . . . להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך.

הגוף מעצם טיבו משול הוא לאותה עֶגלה שמוכנסת לדיר ובכל רגע מנסה לצאת אל אמה העומדת בחוץ וכך מצליח בעליה לספור את כל העגלות למעשר בהמה, כן הוא הגוף, בדברים האהובים עליו ימשך לפנות אחריהם, ובכך יצליח האדם להתחכם אל גופו - הנתון לא פעם תחת ממשלת יצרו ולהטותו אל הטוב.

החכמים שלימי הדעת יודעים שעליהם לכבד את הכהן, מפני שהוא מעוטר ומוכתר בכל מדה נכונה. אבל האדם שיש בידו תרומות ומעשרות ומונע עצמו מלתתם לידי הכהן, הרי שאינו מבין ואין לו השגה בגדלותו של הכהן, לכן יגלגל עליו הקב"ה שיצטרך לכהן על ידי אשתו, ואז יבין ויבחין גם הוא במעלת הכהן. כך שבהיבט מסויים יש כאן התחכמות אל אותו אדם שבעבור כך שהוא אינו חפץ לעשות את המוטל עליו, נאלץ הוא לעשות זאת בעל כורחו ולבא אל הכהן.