פרשת שבוע
קצרים לשולחן שבת
"כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' " (פרק ב', פסוק י"א)
והביא הכלי יקר מקור לדבר מברכות יז. שם כתוב על רבי אלכסנדרי שהיה מוסיף לאחר תפילתו ואומר "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות" ופירש שם רש"י "שאור שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו, המחמיצנו", ומבואר ששאור הוא ביטוי של יצר הרע.
ובזוהר פרשת בא פירש את הפסוק שנאמר לגבי איסור חמץ בפסח "שאור לא ימצא בבתיכם" שהכוונה היא ליצר הרע (ויעוי' עוד בזוהר פרשת ויחי), וכן הוא בכל הספרים שעניינו של איסור חמץ בפסח הוא ביטוי של הפקעת יצר הרע, וכן פירש כאן הרבינו בחיי בתוך דבריו.
(וזהו פירושו של מה שידוע בשם האריז"ל שמי שנזהר בחמץ משהו בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה ועי' בבני יששכר מאמרי חודש ניסן מ"ד טב"פ ד"ו).
וטעם הדבר ששאור ודבש מסמלים את היצר הרע, משום שחמץ הוא השלב שבו העיסה תופחת וגובהת והוא רמז לגבהות הלב (מהרש"א וצל"ח ברכות יז.) ודבש הוא דבר מתוק ויש בזה רמז לתאוות, וברבינו בחיי הוסיף בזה ש"דבש" בגימטריה "אשה" עיי"ש בדבריו איך שביאר הענין והביא על זה את הפסוק שאמר אדם הראשון לקב"ה על חטא עץ הדעת "האשה אשר נתתה עמדי - רצה לומר יצר הרע שיצרת בי". ויש לומר דב' רמזים יש כאן האחד ש"אשה" בגי' דבש ועוד שתיבת "אשר" היא היפוך אותיות שאר.
פרק ב פסוק יג "על כל קרבנך תקריב מלח"
ופירש רש"י "שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג". שהרי כידוע המלח נמצא בתוך מי הים.
והפירוש הוא שבעת בריאת העולם היו המים התחתונים והעליונים מחוברים ואחר כך הפרידם הקב"ה וקרא למים העליונים "שמים" שהוא רמז ל"שם-מים", ואת המים התחתונים שם על האדמה.
וחפצו המים התחתונים להתעלות למעלה כמו המים העליונים ולכך הובטחו במקום זאת שיוקרבו למזבח במלח ועל ניסוך המים בחג הסוכות.
וכתב רבינו בחיי ז"ל "וכן אמרו במדרש: (ב"ר ה, ג) מים התחתונים נקראו מים בוכים, ולמה נקראו מים בוכים, כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה, התחילו מים התחתונים בוכים, וזהו שכתוב: (איוב כח, יא) "מבכי נהרות חבש". אמר רבי אבא בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים, אמרו: אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו, מה עשו, העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות עד שגער בהן הקב"ה, שנאמר: (ישעיה מג, טז) "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", (נחום א, ד) "גוער בים ויבשהו", אמר להם הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך אין להן רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם, שנאמר: (תהלים צג, ד) "מקולות מים רבים אדירים משברי ים", ומה הם אומרים: "אדיר במרום ה'", ולא עוד אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי המזבח במלח ונסוך המים".
ואמר ר' שמשון מאוסטרופולי רמז לזה שהרי המים התחתונים נקראו מים בוכים ו"בוכים" הוא בגימטריה "מלח".
ועל אותו מעשה נאמר בתהילים פט, י "אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם", ופי' שם רש"י ושאר מפרשים שתשבחם האמור כאן הוא מלשון השפלה והשקטה שמרגיע את גלי הים.
ובזוהר בפרשת נח פירש שהוא לשון תשבחם ממש וזה לשונו "תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי, מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אף על גב דלא יכיל (נ"א ולא יהבי ליה רשותא) שבחא איהו דיליה וכלא משבחן ליה".
תרגום (לא מדוייק): שבח הוא להם כיון שעלו בתאווה לראות (את הקב"ה), מכאן כל מי שחפץ לראות ולדעת, אף על גב שהוא לא יכול או שלא ניתן לו רשות, שבח הוא לו וכולם משבחים לו.
ועי' בשפת אמת פרשות נח, וירא ובמדבר מה שכתב על הזוהר בענין עבודת ה' שחפצו של יהודי להידבק בקב"ה ואינו יכול ואעפ"כ חשוב הוא כדבוק בקב"ה.
פרק א פסוק א "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר".
עמדו כל המפרשים במה שאות אל"ף של "ויקרא" היא זעירא (כלומר קטנה), ובעל ה"מגלה עמוקות" רבי נתן נטע שפירא כתב אלף פירושים על דרך הסוד על הא' זעירא אך מתוכם יש כיום רק שמונים וחמשה והם נדפסו בספרו, ונביא כאן את הפירוש הי"ט שכתב ונרחיב בו.
מאז שיצאו ממצרים ועד שנבנה ביהמ"ק הראשון עבורו ת"פ שנים ומאז שנבנה המשכן שנה מאוחר יותר ועד בנין בית ראשון עברו תע"ט שנים (עי' במה שכתבנו בשבוע שעבר על פרשת פקודי) ומאז שחרב הבית הראשון ועד שנבנה הבית השני עברו גם ת"פ שנים, וכתב המלבי"ם במלכים א, ו על סכומי שנים אלו בזה"ל "וכתב מהרי"א שהיה הזמן מכוון מה', שכן היה ראוי שיתעלה הבית מזמן לזמן", ולא פירש מהו טעמו של זמן זה רק כתב שהוא זמן מכוון ולא מקרי.
ומפורש בכל המדרשים ששקול בנין המשכן כיום בריאת שמים וארץ והייתה שמחה לפני הקב"ה ביום הקמת המשכן כיום בריאת שמים וארץ (עי' מגילה י: ותנחומא פקודי ו), ומבאר המגלה עמוקות שרק בבנין בית המקדש הושלמה בריאת השמים והארץ כנאמר במלכים (א, ז) "ותשלם כל המלאכה" ולא נאמר ותכל כל המלאכה והוא משום שאז הושלמה בריאת העולם.
ואכן המעיין יראה שמתיבת בראשית בתחילת התורה ועד תיבות ארץ ושמים (בראשית ב, ד) ישנם ת"פ תיבות, והוא כדי לרמז על ענין זה שמיציאת מצרים ועד בנין בית המקדש שהוא השלמת הבריאה יעברו ת"פ שנים.
והפסוק שבו נשלמות הת"פ תיבות בבראשית פותח במילים "אלה תולדות השמים והארץ" ואף תחילת פרשת פקודי שם כתובה מלאכת המשכן היא במילים "אלה פקודי המשכן משכן העדת" וזה ששתי פסוקים אלו פותחים בתיבת אלה הוא רמז לכך ששתיהם עניינם הוא השלמת הבריאה, ותיבת "העדת" בגימטריה היא תע"ט והוא משום שמבנית המשכן ועד בנין בית המקדש יעברו תע"ט שנים .
ופרשתנו פרשת ויקרא פותחת במילים "ויקרא אל משה" וסופי התיבות עולות למילה "אלה" והוא כדי לרמז על אותו ענין של פרשת פקודי שכעת בתחילת ויקרא לאחר שהושלמה מלאכת המשכן מרמזת לנו התורה ששקולה בנית המשכן כבריאת השמים והארץ.
ומשום כך הא' של ויקרא היא זעירא ש"אלף" הוא סימון למספר אחד והיא באה לומר שאין ה"אלה" המרומז כאן שוה ל"אלה" של פרשת בראשית אלא כאן המנין הוא פחות אחד דהיינו בא', ששם המנין הוא ת"פ תיבות כנגד ת"פ שנים שכן החשבון הוא מיציאת מצרים ואילו כאן החשבון הוא מבנין המשכן ולכך הוא תע"ט.