פרשת שבוע
להוציא יקר מזולל
הרע משמש כמסגרת מגוננת סביב הטוב. היא מקיפה אותו, סובבתו ומסתירה אותו מעיני הלוטשים להרע לו, כפי שבטבע הבריאה יָצַר הבורא קליפה סביב כל פרי ופרי בכדי שלא יפָּגע. תמיד נמצא נקודת אור בקצה מנהרת החושך - אם אך נתייגע לבקשָהּ, ולא זו בלבד, אלא שפעמים רבות יתהפך הרע עצמו ויהיה טוב
נמצא, אם כן, שהרע משמש כמסגרת מגוננת סביב הטוב. היא מקיפה אותו, סובבתו ומסתירה אותו מעיני הלוטשים להרע לו, כפי שבטבע הבריאה יָצַר הבורא קליפה סביב כל פרי ופרי בכדי שלא יפָּגע הפרי בפגעי הזמן, אם ברוח סערה או בשיני חיות ודומיהם.
אבל לא רק בבעלי חיים וצמחים יש טוב ורע. גם בין בני האדם יש צדיקים וכנגדם רשעים, המסמלים במעשיהם וכל הילוכם את הטוב ואת הרע. אבל גם בכל רשע יש את הנשמה האלוקית, נקודת הטוב והאור, נקודת אש יוקדת שאינה מתעמעמת. כאותו יהלום המוכתם בעפר ויש צורך לנקותו וללטשו, כן כל יהודי - בכל מצב בו הוא נמצא עדיין יש בו את נקודת הטוב, עד שקראו עליו מקרא שכתוב "ועוד מעט ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו", לומר, אף שחטא האדם, עם כל זאת 'עוד' בו מעט, היא הנשמה אשר בקרבו - שאין שם רשע.
וכאשר נשתדל להוציא יקר מזולל ולהשיב את החוטא מדרכו הרעה, או אז יתמו חטאים מן הארץ - חטאים ולא חוטאים, שאותו אדם חי הוא אבל חטאיו כבר אינם, לפי שמעט מן האור דוחה הרבה חושך וזדונות נעשו לו כזכויות. וכל כך הדבר חשוב ונרצה לפניו יתברך, עד שמבטיח הוא לאדם המשיב את הרשעים למוטב: "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה", שכפי מה שיגזור ויאמר - יתקיים הדבר כאילו הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר וגוזר זאת.
בפרשתינו מסופר אודות בנות ישראל שהיו בידיהן מראות המיועדות להסתכל ולהתבונן בהן בשעה שהן מתקשטות, והיו מתאוות לתרום אותן תרומה למלאכת המשכן, אבל משה רבינו לא אבה לקחת מהן תרומה שכזו, מפני שעשויים ליצר הרע. כלומר, משה ראה את הרע שבמראות וסבר שאינן ראויות להיות נמנות בין תרומות הניתנות למשכן ה'. אבל הקב"ה ציוהו שיקבל מהן, ואמר: אלו חביבין עלי מן הכל! כלומר, הן אמת שהחזות החיצונית של המראה משדרת רע, יצר רע ותאוות פסולות. אבל, האמת היא שבנות ישראל נטלו את שיא הרע וניצלוהו לטובה ולברכה, שעל ידי המראות העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. שכשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר: אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שה"ש ח) "תחת התפוח עוררתיך".
אם כן מוצאים אנו כאן, שלא רק שבתוך הרע יש נקודה טובה, אלא שפעמים שהאדם נוטל את הרע ורותם אותו לטוב, במידה שהופך הוא עצמו ונהיה טוב, עד שבא הקב"ה בכבודו ובעצמו ודורש ממשה שיטול מאת הנשים הנודבות את המראות עבור מזבח הנחושת ויעמידנו במרכז חצר המשכן. ובכך הוכיח לאות ולמופת שאין רע אשר הוא נטול טוב לחלוטין, ולא זו אף זו שבכח רצונו האמיתי של האדם לשעבד את הרע ולהפכו להיות טוב ומועיל - עד שישרת בבית ה' לטהר את כל באי שעריו.