יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

טור אורח

רק לצעוק אל ה'!

ובזאת יוכיחו ויצהירו בפה מלא קבל כל המקטרגים והמשטינים כי בנקודת לבבם יציבה אמונתם אך ורק בבורא, ובלתו אין מאום. כי לא תפילה גרידא היא תפילתם, אלא בעיקר וביותר יש כאן אמונה!

הרב חיים ברים, כ' בניסן תש"ע - 04/04/2010 08:00
סופסוף זכו בני ישראל להשתחרר מעול המצריים, להשליך מעל צווארם את עול העבדות, לזקוף את ראשם ולצעוד קוממיות אל החירות, אל תקות כל אנוש – חופש ודרור. והנה אך מספר ימים חולפים וכבר מסב אותם משה רבינו שוב לצד מצרים, אבל העם שותק, אינו מתרעם ואינו מתקומם. העם מאמין באמונה תמימה בהנהגתו של משה רבינו. אולם הפחד האמיתי מגיע רק כעבור עוד יומיים. בני ישראל ממשיכים אל מול ים סוף, אך הנה הם עומדים במיצר, הים לפניהם, המדבר וחיותיו מצידיהם ואילו המצרים – שיא פחדם, עומדים מאחוריהם ומהוים איום מוחשי לחיי עבדות מחודשים כבתחילה. והגרוע ביותר, עם בני ישראל רואה לא רק את אנשי מצרים אלא 'ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים' (רש"י, שמות יד י).

את פחדם ומוראם אין צורך וגם אי אפשר לתאר במילים. ומה עשו באותה שעה? תפסו אומנות אבותיהם בידיהם 'ויצעקו בני ישראל אל השם' (שם), ועדיין אינם יודעים מה יהא בסופם, כי באותה שעה היה עליהם קטרוג אדיר וחזק 'הללו והללו עובדי עבודה זרה'. והנה חולפות להם דקות ספורות ואף משה רבינו פותח בתפלה לפני שליט עליונים, אך הקב"ה משתיקו, מפסיקו מתפילתו באומרו אליו 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו (שם פסוק טו)', והתמיהה מאליה מזדעקת, מה נשתנה הוא מהם, מדוע דוקא כאשר משה פותח בתפילה אז אין הזמן להאריך בתפילה ואילו מספר דקות קודם לכן אין בכך שום בעיה.

יתכן כי ההבדל אכן נעוץ בזהות נושא התפילה. כאשר בני ישראל נושאים תפילה למדים אנו מכך שאף כי 'הללו עובדי עבודה זרה' ומשוקעים הם בעמקי הטומאה, עם כל זאת, כאשר מגיע עת מבחן זועקים הם מקירות הלב אך ורק אל הבורא יתברך. בעת צרה מזדעקת לה הצעקה מאליה לפני מלך רם ונישא. באותה שעה אין הם פונים אל רהבים ושטי כזב, אין הם מצודדים ולו מבט קטנטן אל אותו 'בעל צפון' רם ונישא העומד מאחוריהם – אלא לפני הקב"ה ישפכו שיחם, ובזאת יוכיחו ויצהירו בפה מלא קבל כל המקטרגים והמשטינים כי בנקודת לבבם יציבה אמונתם אך ורק בבורא, ובלתו אין מאום. כי לא תפילה גרידא היא תפילתם, אלא בעיקר וביותר יש כאן אמונה! זעקה ותפילה אשר יעידון ויגידון קבל עולם ומלואו כי אנחנו מאמינים בני מאמינים אך ורק באבינו שבשמים, ואין לנו על מי להישען זולתו.

שונה היא תפילתו של משה רבינו, שכל כולה תפילה, אבל אינה דומה לתפלתם של צאן מרעיתו המצהירה על אמונתם, אלא תפילה היא ובקשה, שהרי מאז ומתמיד מאמין הוא בבורא, כי שליחו הוא ואין כל ספק שאם יש שליח אף יש משלח. אולם שעה זו אינה כשרה להאריך בתפילה, על כן עוצרו הקב"ה ומצווהו על בני ישראל שיעשו את האפשרי מבחינתם, יכנסו לים, וה' יגמור עליהם לטוב.

לכשנקביל את מצבינו הנוכחי לזה של בני ישראל – לא נטעה. אמריקה מחד גיסא, בריטניה ושאר מדינות אירופה משאר הכיוונים ועוד כמה 'ידידים' נושפים בעורף. זו השעה להכיר בכך כי כל השיחות, הדיבורים, השכנועים והויכוחים – אף לקליפת השום אינם שווים. כי אחת נותרה לנו, אך ורק ההצהרה בפומבי כי אנחנו מאמינים בני מאמינים ומשענתנו היחידה היא 'אבינו שבשמים'. או אז נזכה בעגלא דידן לאותה ישועה פלאית, להיות אחוזים ודבוקים בחיקו של הקב"ה, לזכות לצלוח את ים השנאה שמסביב ולחזות בקיבוץ גלויותינו מהרה.