יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

חיים טברסקי

הכרת הטוב - לא שכר!

אתמול סגר הציבור החרדי מעגל רב-תהפוכות עם מר שמעון פרס. חיים טברסקי סבור שאין בכך תשלום בגין רוב המאפיות שנשלחו על המים, אלא חובה מוסרית יהודית ראשונה במעלתה, של הכרת הטוב

חיים טברסקי, כ"ה באדר תש"ע - 11/03/2010 11:02
הכרת הטוב היא ערך יסוד בעם היהודי. התנהגות 'מידה כנגד מידה' היא אחת מאבני היסוד של התנהלות העולם, ו'מידה טובה מרובה' היא תוצאה ישירה שלה. העם היהודי ידע תמיד להכיר טובה למי שעמדו לימינו, וגם חרבונה – שהיה רשע (לשיטת רחב"ח) זכור לטוב. מנגד ידענו ונדע תמיד לשנוא את שונאינו ומשטינינו, וממילא יש לנו לסלוד מאלו שלמרות רוב הטובה שקבלו מאתנו כמגזר, פגעו בנו אח"כ ללא רחם.
ביקורו של נשיא מדינת ישראל מר שמעון פרס אתמול בבני ברק, קבלתו המכובדת בישיבת פוניבז' המעטירה ובביתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, כולל הדברים הנעימים לכל אוזן שנשמעו שם מפי כל הדוברים, מהוים בהחלט סגירת מעגל עם אדם שפעל הרבה מאוד למענינו ולמען עולם התורה במשך עשרות שנים.
מעגל זה החל לא היום, לא אתמול, וגם לא לפני יובל. עוד קודם לכן, לפני למעלה משישים שנה, עת כיהן מר פרס כמנכ"ל משרד הבטחון והוא בן 29 בלבד, היה הוא זה שהוביל וקידם את ההליכים להכרה השלטונית בזכותם של בני ועמלי התורה לשבת ולשקוד על מבועי התורה וההלכה באין מפריע. כפי שהדברים אינם פשוטים היום, הם לא היו יותר ברורים אז. ומשכך, דבריו אמש על חשיבותם של לומדי התורה בעם ישראל המובנית בתפיסת עולמו, אינם כסות עיניים לצורכי דמגוגיה, מסוג הדברים אליהם הרגילו אותנו ראשי המדינה השונים בשנים האחרונות, מאז יצחק שמיר ועד בנימין נתניהו. דבריו של פרס מגובים במעשים ובמאמץ שניכר לאורך שנים, לשמר את חממת עולם התורה בטהרתו כמימים ימימה.
עיסוקו בתחום המדיני – בטחוני מאז תחילת פעילותו הציבורית, והנזרותו מכל קשר מעשי לתחום אחר, הביאה לכך שבכל הקונפליקטים החברתיים שהיו לציבור החרדי עם ההנהגה החילונית, ילדי תימן, שמירת שבת, פרשת יוסלה, וכדו', לא היה למר פרס קשר ישיר, וממילא לא נוצרו משקעים. גם מעשים ויוזמות שהוביל בתחום המדיני לאורך השנים, שברובן לא היו מקובלות על הציבור החרדי, וחלקן התבררו בסופו של דבר כמסוכנות, נעשו תמיד מתוך מחשבה חיובית ורצון כנה לעזור לעם ישראל לשבת בארצו בבטחה. גם אם לא תמיד צלחו הדברים, הרי שכוונתן היתה רצויה. גם מתנגדיו הפוליטיים החריפים ביותר של פרס, היו מאמצים היום בחדווה את 'הסכם לונדון' ותנאיו המדיניים אותו השיג מר פרס בחשאי בסדרת פגישות עם המלך חוסיין בשנת תשמ"ז, הסכם שנדחה בבוז בידי הימין הלאומי בהנהגת יצחק שמיר. הסכם שלו קויים כלשונו, היה מעמיד את מדינת ישראל במצב מדיני טוב בהרבה, מהכאוס בו אנו שרויים בימים אלו.
אז נכון שלאורך השנים היו למר פרס טרוניות ומעניות כלפי הציבור החרדי ויחסם אליו. פעמים רבות הוא סבר שנעשה עמו עוול הסטורי, יתכן שבחלק מהם הוא גם צדק. פועלו האינסטנטיבי בתחום המדיני עד כדי גלישה לפסים לא מקובלים כפי שנעשה לאחר אירועי 'סברה ושתילה' בשנת תשמ"ב, הביאו לכך שהוא, בעיקר בגלל הסובבים אותו ושותפיו הפוליטיים, לא היו יכולים להיות פרטנר אמיתי לפעילות משותפת עם הציבור החרדי בכנסת ובממשלה, למרות שהאלטרנטיבה הימנית היתה בד"כ גרועה לא פחות ממנו.
לפני עשרים שנה, בערבי פסחים של שנת תש"נ, נעשה נסיון אמיתי של חלק מגדולי התורה באותה עת, להכיר טובה למר פרס על רוב פועלו, ולהביא להגשמת שאיפתו האובססיבית לכהן כראש ממשלה בישראל. היה בכך באותה עת, גם הבעת תודה מיוחדת על שנתיים כהונה כשר אוצר, בהם פתח את ידו לרווחה כלפי מוסדות התורה באופן חריג שלא חזר על עצמו מאז יותר. זכורים מכל מאותה עת דבריו של הרב אברהם רביץ ז"ל, אשר גדולי הדור אליהם היה כפוף הורו לו להצביע נגד ממשלתו של פרס, ובהצבעה הגורלית ההיא בכנסת הוסיף את המילים: 'בצער רב' – נגד.
מר פרס ראה בכך שהציבור החרדי לא קידם אותו במעלות הסולם הפוליטי סוג של בגידה וכפיות טובה. פעם אחר פעם הוא ניסה להסביר, לשכנע, להתחנן, אך נראה שהדלתות – בצד הפוליטי שלהן, היו כולן נעולות בפניו. החריג בהתנהגותו היה, שגם בעיתות כעס, למעט כמה שטויות שאמר פעם אחת מעל בימת הכנסת, המשיך מר פרס לשמור על יחסו החם כלפי המגזר החרדי וצרכיו, בכל תפקיד בו כיהן.
יתכן שכאדם חילוני, שרואה בעולם הזה את התגשמות ומהות הכל, לא נוכל להסביר למר פרס שיקולים של מעבר לנראה באופק, חישובים של נצח. בעיני גדולי התורה בכל הדורות, משרה פוליטית – בכירה ככל שתהיה, אינה משמשת תגמול למעשים טובים, אותם אנו כיהודים אמורים לקבל – שם, לאחר מלואת שנותינו בעולם הזה. מר פרס שראה בכסא ראש הממשלה את חזות הכל, לא יכל להתייחס אל מעשינו אחרת מאשר כפיות טובה ח"ו, למרות שבכל עת הוא ידע, כי דלתות גדולי התורה בכל עניין אחר פתוחות לפניו לרווחה, וגם את דבריהם החמים כלפי פועלו למען עולם התורה הוא שמע באופן אישי יותר מפעם אחת. העובדה שהערכה אמיתית זו לא תורגמה לתשלום פוליטי במזומן, לא יכלה להיות מתקבלת על דעתו ללא הבנה זו.
בחירתו של מר פרס לתפקיד נשיא מדינת ישראל ביום כ"ט בתמוז תשס"ז, בזכות קולותיהם של חברי הכנסת החרדיים שבשליחות גדולי התורה בחרו בו לתפקיד החילוני הרם, נחשבת בודאי בעיניו כתשלום הכרת הטוב של הציבור החרדי כלפי מעשיו לאורך השנים. בודאי שיש בכך גם מן הנכון. אך כישראל – למרות שחטא – ישראל הוא, בטוחים אנו כי את השכר המגיעו על הדברים הטובים שעשה, הוא יקבל שם – למעלה. בחירתו לתפקיד נשיא מדינת ישראל, וקבלת הפנים החמה לה זכה אמש במבצרי התורה והנהגת הדור בבני ברק, הם רק ביטוי של הכרת הטוב – לא שכר. גם כאן, רואים אנו שוב את בהירות מראה עיניהם של גדולי ישראל, כאשר בתוך הכאוס המדיני – בטחוני שיצרה ממשלת נתניהו המבולבלת בשנת כהונתה הראשונה, היציבות היחידה הנרשמת ביחסי ישראל והעולם קשורה למשכן הנשיא, לדמותו הבינלאומית של מר פרס, ולהערכה הרבה לה הוא זוכה בעולם.