יום חמישי י"ח באדר ב תשפ"ד 28/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

הרב יוסף ברוק

היחס לנכי צה"ל

היחס אליהם הפך מכזה שמגיע ל'טובי הבנים' ליחס אל עלוקות טורדניות. הרב ברוק שופך אור בהיר על המהלך המוזר, שלא לומר - הקלוקל

הרב יוסף ברוק, ראש ישיבת "נתיבות עולם" כ"ה בחשון תש"ע - 12/11/2009 12:46

אחת לכמה שנים עולה סוגיית נכי צהל לסדר היום הציבורי; הפגנות, חסימות כבישים ועוד, הפורקים תסכול וכעס על יחס המדינה והרשויות הממונות על הטיפול בעניינם, זכויות שונות המקוצצות ותביעות בנושאים שונים העולות בתקשורת. אך בעיקר עולה הכעס והעלבון מהיחס הקובע "הנחת עבודה" כי כל נכה התובע הוא בעצם נוכל הבא לעשוק את הקופה הציבורית ופקיד / ועדה מסוימת אמורה להגן על המדינה ולמנוע את מעשה המרמה, ומכאן דרישות לקילומטרים של ריצות / אישורים / ניירת / חתימות, דרך ייסורים ארוכה וקשה עובר כל נכה עד אשר הוא "מאושר" כזכאי לקצבה כזו או אחרת.


בדיוק אותן טענות קשות מושמעות מפי עקורי גוש קטיף, אנחנו שיצאנו למקומות אלו בשליחות כל ממשלות ישראל, בשליחות לאומית וכו' נזרקים עכשיו ככלי שאין חפץ בו, הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת!


וכאן עולה השאלה, מהיכן נובע יחס זה? והלא עם של רחמנים אנו, ועל מי לרחם אם לא על אותם אלו שנשלחו על ידינו לקרב ונפגעו, נפצעו, הרי המינימום שאפשר להשיב להם -  (כי את בריאותם לא נוכל) להקל מעליהם את חייהם מכאן ולהבא. למה אין דבר זה מובן מאליו? והלא את האנשים הללו היה צריך לשאת על כפיים ולהפוך אותם לפחות במצבם הנוכחי לטובי הבנים. הם חשים אתה כי מתייחסים אליהם כנטל על החברה, כסחטנים/ כצלנים וכו'.ברור שיש גם כאלה, אבל, היכן הערכים???


דומה, כי אחת הסיבות לכך היא החוסר במידת הכרת טובה.


כל אדם היודע כי היטיבו עמו הדבר יוצר אצלו תחושת חוב כלפי המטיב, אכן זוהי ישרות המחשבה. מקבל הטובה הופך לבעל חוב. אבל אדם אנוכי, ללא עבודת מידות, יהפוך במחשבתו, כי בעצם אין זו הטבה אמיתית. היא נעשתה מתוך אינטרס, וכו וכו' וממילא הוא "פטור" מן החוב.


לעיתים תהפוך טובה זו סיבה להתנהגות הפוכה, של פגיעה והרעה למיטיב. בלשון זו כינו חכמינו תכונה זו של סיבה להתנהגות הפוכה של פגיעה והרעה למיטיב - "כפיות טובה" לאמור: כפו והפכו את הטובה כסיבה להתנהגות שלילית.


ידועה אמרתו של החתם סופר - מדוע פלוני כה מריע לי הרי לא היטבתי עמו כל כך? כי ראה סימטריה בין הטבתו לגמול הרע.


התורה מלמדת אותנו את חשיבותה של הכרת הטובה, עד כדי חריצת דין, "כל הכופר בטובתו של חברו כופר בטובתו של הקב"ה" (מדרש, פרשת שמות) כלומר קו מחבר בין יחסו של האדם לחברו ולבוראו, ומכאן שיש לשים דגש על הכרת הטוב בין אדם לחברו כמנוף להכרת טובת הבורא.


רבות למדנו בתורתנו כיצד הכרת טובה היתה חשובה ויסודית לכל עבודת ה'. החש ש"הכל מגיע לו" ולא קבל מאומה כיצד "יקבל" טובת ראות עיניו? כיצד יברך פוקח עוורים אם ברור כי "מגיע לו" שתי עיניים מיטיבות רואי? וכו' וכו'


וכך ראינו כי למרות רצונו העז של משה רבנו להתחיל הוצאת בני ישראל ממצרים ע"י המכות, שלשת המכות הראשונות דם וצפרדע ביאור, וכינים בעפר, נעשו ע"י אהרן כי הרי משה  "חייב" הכרת טובה למים - הינצלו בתיבה ובעפר - קבורת המצרי המכה, והרי כאן מדובר בדומם שאינו חש ואינו נעלב או נפגע ובכ"ז למדנו -ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן, גם במלחמת מדין למדנו כי לא יצא משה  - לפי שנתגדל במדיין - יש לו הכרת טובה כלפיהם ולכן לא יצא למלחמה נגדם.


אף המצרים שכה הרעו לאבותינו במשך מאות שנים, נאמר "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" מקור היו לנו אכסניה בשעת הדחק ברדת יעקב מצרימה מפני הרעב בארץ כנען, למרות שאח"כ קלקלו את היחס והשתעבדו בנו והרעו לנו מאד מאד, לא נשכחה הכרת הטובה הראשונה.


מכאן, שאם היתה נקודה חינוכית זו מועברת כבר בשנות החינוך בביה"ס ובמערכות החינוך השונות, היה לכך ביטוי בכל מערכות החיים, אזי גם האחראים על תחומי העזרה לנכים היו עושים זאת לא רק מתוקף תפקידם ומקום פרנסתם, אלא ברגש אנושי נאצל המשיב טובה למיטיב, ורואה מכך ביטוי להיותו הנאצל בברואים.


ומכאן קריאה אל אותם העוסקים בתחום רגיש זה של הטיפול בנכים. אנא, גם אם יש כאלו המנסים להערים ולשקר, לקבל במרמה את מה שלא מגיע להם. אנא, אל תכלילו. זכרו את חובתכם, חובת החברה כולה, להכיר להם טובה ולהודות להם לפחות בכך על תרומתם. זאת ועוד, יוכשרו כל העומדים לעסוק בתחום זה בחיוב הכרת טובה.


תהיה בכך תרומה חשובה לחברה ותהליך היכול להוביל לשנוי חיובי שכולנו מייחלים לו.