אמש הופיעה ב'אתרוג' הכותרת 'הלם בימין: השב"כ תפס רוצח יהודי", שמו של האיש פורסם, ולידיעה צורפו גם תמונות של אמצעי לחימה שנתפסו ברשותו. בהחלט לא ידיעה נחמדה וסימפטית, בעיקר כשמדובר באדם שבא מהצד 'הנכון' של המפה, עטור בזקן ובכיפה, והכי חשוב הוא פגע באנשים על רקע אידיאולוגי - זה כבר ממש אסון.

אין ספק כי נטילת חיים של מישהו באשר הוא, אינו דבר של מה בכך, ומתרי"ג המצוות נבחרו 7 מצוות בלבד לגויים, ואחת מהן היא 'לא תרצח'. אולם הכותרת הרועשת של אתרוג עוררה בי תחושה של היסחפות המערכת אחרי התקשורת הכללית.

התקשורת הכללית, המדווחת חדשות לבקרים על מקרי אלימות נוראיים, תוצאת החינוך החילוני, מצאה לנכון להפוך את המקרה הנוכחי למשהו מיוחד וייחודי. אנו באתרוג משתדלים להתעלם מכל רצח ומקרי אלימות בשל היותנו כלי חרדי שהתאים את עצמו לטנדרטים המקובלים זה שנות דור בתקשורת החרדית, אולם כמי שיושב במערכת אתרוג, אני נחשף למקרי האלימות הרבים המתרחשים במגזר החילוני. והשאלה היא: מה שונה רצח זה מכל המקרים האחרים?

שאלה פשוטה, תשובה פשוטה עוד יותר.

האפשרות לשלוח אצבע מאשימה למגזר שלם שאינו חושב כמו שהגוורדיה השלטת במדינה חושבת, האפשרות הזו עושה את ההבדל. כבר אמש נתנה התקשורת במה לקולות מהשמאל שדאגו להטיל את האשמה על הרצח על כל ציבור הימין, ח"כ תמיד (עבודה) ח"כ ניצן (מרץ) ח"כ טאלב א סנע (רע"ם תע"ל) התבטאו בחריפות נגד ציבור הימין כולו.

דווקא היום, ואפילו שקוראי אתרוג אינם נמנים על הציבור שבו גדלו מייצרי הכותרות שכאלו, אתרוג היה צריך לדווח על המקרה, אבל בהחלט להמנע מההיסחפות של הפיכת מקרה הרצח הזה לנושא מרכזי שבחדשות.

ימשיכו בתקשורת הכללית לדווח על אלימות מימין ומשמאל, ידאגו התקשורתנים להאשים ולהעצים את הרעש שבעניין, ואנו באתרוג נמשיך לדווח על רב חדש לעדת הקווקזים, על הבר מצווה לנכדו של הרב אבוחצירה, וגם נדווח עד כמה עצוב שמאז הרצח הפוליטי הראשון בעידן ההתיישבות החדשה בארץ ישראל (לא רבין, אלא דה האן) ממשיכים מידי פעם סהרוריים מכאן ומכאן להתנהג בחוסר אחריות.

הערה קצרה: שבועות של צו איסור פרסום על תפיסתו של טייטל הסתיימו דווקא סמוך ליום השנה של רצח רבין, יש לכם הסבר מדוע?