פרק י': ארבע הדחיות
פרק י': ארבע הדחיות
בפרק חתימת הסדרה מפרט יחיאל בראון את ארבע הדחיות האפשריות בשנה היהודית: "בט"ו תקפ"ט אחר עיבור עקור מלשרוש", הבנתם? לא הבנתם. קראו
א. לא אד"ו ראש = א' דר"ה לא יכול לחול בימים א.ד.ו. בשבוע, שאם חל המולד בימים אלו הוא ידחה ליום שאחריו. (רמב"ם שם ה"א)
ב. מולד זקן בל תדרוש = דהיינו שאם המולד חל מהשעה 12 בצהרים ומעלה, אזי ר"ה ידחה. (רמב"ם שם ה"ב)
ג. ג"ט ר"ד בל מלעקור בשנה פשוטה גרוש = אם המולד חל ביום ג' משעה ט' ור"ד חלקים ומעלה (דהיינו שעה 3 לפנות בוקר 11 דקות ו6- חלקים) והשנה היא שנה פשוטה, א' דר"ה ידחה ליום ה'. (רמב"ם שם ה"ד)
ד. בט"ו תקפ"ט אחר עיבור עקור מלשרוש = דהיינו שאם המולד חל ביום ב' משעה ט"ו ותקפ"ט חלקים ומעלה (שעה 9 בבוקר 32 דקות ו-13 חלקים) והשנה שעברה היא שנה מעוברת, א' דר"ה ידחה ליום ג. (רמב"ם שם ה"ה)
(ועיין בספר שקל הקודש להגר"ח קנייבסקי שליט"א, פרק ז', בטעם דחיות אלו באריכות)
אופן דחית א' דר"ה מהיום הראוי לו, דהיינו יום המולד, הוא ע"י הוספת יום לשנה החולפת. הוספה זו נעשית בחודש חשון שע"פ סדר החודשים היה צריך להיות חסר, דהיינו כ"ט יום, וע"י ההוספה יהיה ל' יום, והשנה הופכת להיות שנה שלמה.
ולפעמים כשאין צורך לדחות, אולם בשנה הקודמת נדחה א' דר"ה צריכים אנו להחסיר יום כדי שא' דר"ה יחול ביום המולד, וזאת נעשה ע"י החסרת יום מהשנה החולפת. חיסור זה נעשה בחודש כסלו שע"פ סדר החודשים היה צריך להיות מלא, דהיינו ל' יום, וע"י החיסור יהיה כ"ט יום, ואז השנה היא שנה חסרה.