יש לי מושג
ראשית שריפותיכם
שריפת ספרי הקודש הראשונה לא היתה, כפי שמקובל לחשוב בצרפת במאה ה- 13, כי אם שנים רבות קודם לכן, עוד בזמן המשנה
שריפה זו, בה שרף אפוסטמוס, הנציב הרומי בארץ ישראל ספרי תורה, ואף העמיד צלם בהיכל מובאת במשנה (מסכת תענית, דף כ"ו, עמוד ב') בתוך תיאור חמשת האסונות שקרו לישראל ביום י"ז בתמוז. שריפה נוספת של ספר תורה חי עם ספר תורה כתוב בתקופה זו, היתה שריפתו של רבי חנינא בן תרדיון מעשרת הרוגי מלכות על ידי הרומאים, שכרכו את גופו בגווילי תורה ונשרף עמהם.
השריפה, המכונה 'שריפת התלמוד הראשונה' היתה בשנת ה'ד"ב, (1244) בה נשרפו בכיכר העירייה של פריז, צרפת, עשרים וארבעה קרונות עמוסים בספרים ובכתבי קודש תורניים, בסיומו של 'משפט פריז' (ה' אלפים, 1240) שבו עמדו היהודים למשפט על 'דברי ההסתה' נגד הגויים אשר מובאים בתלמוד.
שריפת התלמוד הידועה הבאה בגודלה אחרי שריפת פריז היתה שריפת התלמוד באיטליה, שהתרחשה כשלוש מאות שנה לאחר מכן, בשנת ה'שי"ג (1533), החלה ברומא שבאיטליה, והמשיכה להיערך במקומות רבים נוספים. כשש שנים לאחר מכן, היא הוחלה גם בקרמונה שבאיטליה, מחוז שהיה בשליטה ספרדית.
פעמים רבות נוספות נערכו 'שריפות תלמוד', ואף בעת החדשה. הידועה שבהם היתה על ידי הגרמנים, הנאצים, אשר שרפו בשנת ה'תרצ"ג את הספרים אשר 'לא התאימו' לרוח הנאצית, ביוזמתו של שר התעמולה הגרמני יוזף גבלס ימ"ש. בשריפה, שנערכה בכיכר בבל (כיכר האופרה) בברלין נשרפו מעל 13,000 ספרי קודש יהודיים, ביניהם גם ספרי חול שנכתבו על ידי יהודים, לצד כ-7,000 ספרים נוספים, שלא נכתבו על ידי יהודים, אלא בחלקם הואשמו בשירות מטרות יהודיות.
גם בליל הבדולח, בט"ז בחשוון תרצ"ט (בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר, 1938) נשרפו ספרי קודש רבים.