יש לי מושג
צא ולמד כח העין מבת היענה
בת היענה גורמת לביצים שמטילה להבשיל רק על ידי מבט עיניה! משום כך מנהג לתלות את קליפות ביצים אלו או את איורן בבית הכנסת.
מנהג קדום הוא לקשט את קירות בית הכנסת באיורים שונים. אחד מהם: ביצי בת יענה, משום המוסר שהן מלמדות לעיון תפילה. זאת מפני שבת היענה הינה העוף היחיד שאינו דוגר על ביציו, כי אם מבשילם על ידי הבטה בעיניו בלבד!
כוח נדיר זה של בת היענה, להבשיל את ביציה במבט עין ללא דגירה, מובא במקורות יהודיים של חכמי הדורות השונים, ביניהם: האר"י הקדוש (ה'רצ"ד, 1534- ה'של"ב, 1572) רבי צבי הירש קוידנובר, (בספר 'קב הישר', פרק ב') ורבי חיים ויטאל (ה'ש"ג, 1543 – ה'ש"ף, 1620) בספרו 'עץ החיים', שער א', פרק א': "מצינו קצת כח בהסתכלות העין, כנראה בחוש העין בטבע; כענין ביצת בת היענה שנולד האפרוח על ידי הסתכלותה זמן מה, בלתי שתשב על הביצים לחממם כמו שאר העופות, וזה יורה היות כח ממשי בהסתכלות העיניים"
דברים אלו של חז"ל מובאים כלימוד לדרך חיים בהדגשתם על כח העין לטוב ולמוטב, וכן, על הכח הפועל שנוצר רק בעת חיבור קשר העין בין בת היענה לביצה בלא הפסק והסחה, כפי שניתן ללמוד מטבע עוף זה, שכאשר עומד מסיח בינה לבין הביצה נפגם תהליך ההבשלה של הביצה ואינה מבשילה כראוי, ולכן היא תוקפת את מי שהסיח את הקשר.
לימוד זה מהווה את הבסיס לאיורי בת היענה, ותליית קליפות ביציה בבתי הכנסת, על מנת ללמד שכוחה של התפילה עצום, כאשר אין הדעת מוסחת, והיא נותרת מחוברת תדיר.
תיאור המנהג מופיע במקורות רבים, כ'מדרש תלפיות', 'שפתי כהן' וכן, בסידור 'בית יעקב' של היעב"ץ, רבי יעקב ישראל מעמדין: (ה'תנ"ח, 1698- ה'תקל"ו, 1776) "שמעתי היהודים בארצות תוגרמא (תורכיה) תולין ביצת הנעמית (בת יענה) בבית הכנסת כדי לעורר אדם על הכוונה ולא יביט הנה והנה, כי בת היענה מחממת ביצתה בראייתה ומוציאה בדרך זו אפרוחיה, מכאן ראה מה חוש הראות פועל עם עוצם ההבטה וההסתכלות, וזה ענין נאות לתפילה"
וכן ב'ילקוט רועים' לרבי (מארי) יחיא עומייסי: 'להראות לכל שעיקר התפילה שתתקבל ותעשה פירות - ע"י הכוונה שלא יהא שום דבר חוצץ בינינו לבין אבינו שבשמים שאנו עומדים כנגדו ומדברים עימו בלשון נוכח, ומשגיח על ישראל בלי הפסק רגע. וע"י הדביקות של עם ישראל בהקב"ה הוא מחזיר לנו מידה כנגד מידה, וזהו כוונת הכתוב: "הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו".
בבית הכנסת בעיירה גבוז'דז'יץ שבאוקראינה, אשר נהרס במלחמת העולם הראשונה (ה'תרע"ד, 1914- ה'תרע"ח, 1918) היו איורים בני מאות שנים (המאה ה-18) של ציפור המצויה על עץ, ונועצת מבטה בשלוש ביצים, כשמעליה הכיתוב המזהה את הציפור כ'בת יענה'.
בת היענה נזכרת בתורה בחומש ויקרא, פרשת שמיני, פרק י"א, פסוק ט"ז: "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה", וכוחה הרב שבעיניה מזדהה עם הנתון המרתק הבא: בת היענה הינה בעל החיים היחיד, אשר עינו גדולה משל מוחו!
יען צעיר אינו יכול להזיז את עיניו בשל גודלן.
לעומת זאת, ביצי היען הינן גדולות במיוחד, ונפחן גדול פי עשרים וארבעה מביצת תרנגולת, כשקליפתן חזקה ביותר, ולמרות עוביה הקטן- 1.5 מ"מ, היא מחזיקה מעמד גם תחת משקלו של אדם שיעמוד עליה.