יום חמישי י"ח בתשרי תש"פ 17/10/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

נסיונות

זהירות - דיני נפשות!

אינך יודע מי מבין המתבוננים בך שמח לאיד, מי מחייך מן השפה ולחוץ, ומי באמת סבור שהמקום היותר ראוי בעבורך הוא... הגהנום הרותח...

עולם החסידות ז' בחשון תש"ע - 25/10/2009 14:20
חשבתי לכתוב לכם על עוגמת נפש גדולה שנגרמה לי לא מכבר, משמיים סיבבו ויצאה תקלה גדולה תחת ידי, אשר בגללה עברתי תקופה נוראה בגלל תגובות האנשים וביקורת צולבת שהוטחה בי.

הרוב המכריע של האנשים שהבחינו בטעות שלי או נתקלו בה – שפטו אותי לשבט ללא רחמים. היו רק מתי מועט, שלימדו עלי זכות והסכימו להעלות בדעתם שאולי לא מתוך זדון ורוע לב שגיתי, אלא מתוך תום לב. הקושי העיקרי שלי לכתוב, הוא החשש שמא ישובו ויזהו אותי וכל הפרשיה, תצוף ותעלה מחדש... רק המחשבה על כך מעבירה בי חלחלה.

הבטחתי לעצמי באותם ימים, שברגע שהסערה תשקוט קצת אעלה על הכתב ככל שאוכל את הפרטים על ההתרחשות האמיתית מאחורי הקלעים, הדברים שאותם הצבור לא ראה, כאשר מיהר לחרוץ את דעתו ואת גזר דינו... ועכשיו אני מחויב לאותה הבטחה ישנה ואני גם מקווה, שכאשר אנשים יקראו מה שאני כותב, ילמדו מכך שלא כל מה שנראה למראית עין הוא האמת הצרופה.

זה שנים יוצא לאור בקהילה שאני נמנה עליה עלון פנימי, המופץ בשמונה מאות עותקים בערך. הוא מלווה במעט פרסומים ועיקר תכליתו לשמש את בני הקהילה. מתפרסמים בעלון מאמרי השקפה ממספר תלמידי חכמים, ובעיקר מידע רב ושמושי, כמי שנחון בעט סופרים משובח, נמנתי בקביעות על צוות הכותבים בעיתון.

בדרך כלל השתדלנו לגוון את העלון ולכלול בו גם שיחה עם אישיות ציבורית או דמות חינוכית או רבנית וכיו"ב. לפעמים על עניני השעה, לפעמים בשל ספור אישי מיוחד, סוגים שונים של ראיונות. שעיקרם להעביר מסר לקוראים, וגם ליצור איזה תוכן לעיתון, כדי שאנשים יהיו מעוניינים לקרוא בו ולא ישליכו אותו לפח האשפה היישר עם קבלתו בתיבת הדואר.

אבל חדלנו לעשות זאת מאז התקלה הנוראה עליה באתי לכתוב. כעת, כאשר אני מספר על התקופה שבה הדבר היה מקובל, חשוב לי להסביר את הטעמים. שאנשים יבינו מה הניע אותי לראיין אנשים בעלון שלנו כדי לכתוב את דעתם בעניינים שונים, ולא כפי שהטיח בי פעם מישהו בתוך בית הכנסת "כל השיחות שעורכים עם אנשים בעיתונות זה כדי לחזק את הגאווה של המרואיין או כדי לספק את הסקרנות של הקוראים... יש בזה או לשון הרע או הגזמה והתפארות... עיתון צריך להכיל מידע שחשוב לאנשים ותו לא. כל השאר הריהו ביטול תורה והסחת הדעת לדברים בטלים, אם לא לדברי איסור ממש".

לביקורת שהוטחה בי אז, לא הגבתי, וכי אפשרי הדבר להתנצל באזני מתפללים רבים של בית כנסת שלם, כשאינך יודע מי מבין המתבוננים בך שמח לאיד, מי מנסה ללמד עליך זכות, מי מחייך מן השפה ולחוץ, ומי באמת סבור כמו זה שהטיח את הדברים שהמקום היותר ראוי בעבורך הוא הגהנום הרותח...

אבל עכשיו, לאחר זמן ובצורה של כתיבה שקטה... אני מנצל את ההזדמנות ומסביר את מניעי. מעולם לא רציתי לגרום לאנשים ביטול תורה וגם לא הסחת הדעת. נזהרנו מאד כאשר החלטנו את מי לראיין לעיתון, ולרוב היו אלה אנשים מוכרים שהציבור האזין לדבריהם בשיעורים או קרא את מאמריהם בספרים וכיו"ב. השתדלנו תמיד לדבר על נושא אקטואלי, ואם היה מדובר בסיפור אישי תמיד היה בו מסר מבחינה השקפתית.
דווקא מתוך זהירותנו המופלגת קרה מה שקרה, ועכשיו אני ניגש לספר בזהירות את שקרה לפני זמן רב.

אחד התחומים שהשתדלנו לעסוק בהם לפחות פעם בשלושה או ארבעה גליונות היה נושא החינוך. ידענו שלמרבית המנויים שלנו יש ילדים בגילאים שונים בבית, מרביתם היו אברכים בגילאי 25-45, וידענו שחומר חינוכי מבוקש היום כמעט על ידי כל הורה. אחד הכותבים בעלון העובד עימי כבר שנים, העלה את שמו של רב ידוע העוסק הרבה בהדרכת הורים שבניהם נתקלים בבעיות חברתיות. באותה תקופה חיתנתי את בתי השניה, והייתי מגיע למשרד הקטן ששימש את הוצאת העלון בשעות לא קבועות. לעיתים מאוחר מאד בלילה, לפעמים בשעות אחר הצהריים בצורה לא סדירה. כתוצאה מכך לא נפגשתי באופן סדיר עם חברי לעריכת העלון, ושאלות רבות היינו משאירים על פתקים כתובים המצורפים למאמר, ובהם כל מיני הערות או נקודות למחשבה.

לדוגמה, היינו משאירים אחד לשני תזכורות כמו "צריך לבדוק עם חברת הפרסום, אם המבצע שמתפרסם כאן עוד יהיה בתוקף בזמן שהעלון יצא", "צריך לבקש מאליהו שישנה את הפתיחה למאמר, כדי שיהיה יותר מעניין לקריאה" וכו'.

את הרעיון לראיין בעלון הקרוב רב מומחה בסיוע לבעיות חברתיות בנערים, השאיר לי חברי כהצעה בכתב "הרב... הוא מומחה בעניני חברה אצל נערים ואני יודע שיש לו רעיונות מקוריים איך המשפחה יכולה לתמוך בילד שעובר תקופה קשה בכיתה, גם אם אי אפשר לעזור לו בפועל בתלמוד תורה. אף פעם לא כתבנו על כך, מה דעתך??

השארתי לו תשובה על אותו נייר "בבקשה, תתקשר אליו. תתקשר גם לרב זרח כדי לקבל את האישור לראיין את הרב... בעיתון" הנוהל אצלנו היה לבקש אישור על התוכן מכמה רבנים שאיתם היינו בקשר.

למחרת מצאתי כתוב באותו דף "הרב זרח אמר, שהוא יברר אצל גיסו, שמכיר את הרב... מצידו אין כרגע התנגדות".

ההודעה הבאה היתה כך "הרב זרח מוסר שהרב... מומחה גדול בתחום הזה, ויש הרבה מה לשמוע ממנו... כנראה שלרב... עצמו היה בן שעבר משברים קשים ולא השתלב בחיי החברה לכן הוא התמחה בתחום הזה. בנו שהה חצי שנה מחוץ למסגרת חינוכית. קבעתי איתו ביום רביעי בשעה שבע בערב. אצלך בבית".

הראיון עם הרב ... נערך ביום רביעי... בשעה שנקבעה, את תחילת השאלות והתשובות, רשמתי על צידו השני, הריק, של הדף שעליו התכתבנו חברי ואני בענין קביעת הראיון.

הראיון היה מאלף ומחכים, הראיון נמסר להקלדה, והקלדן, שעובד בשיטה עיוורת והיה באותו זמן חולה למחצה, הקליד את כל הטקסט. כולל חילופי הדברים שביני לבין חברי העורך השני שהיו כתובים בצידו השני של הדף.

ככה, בשלמות, הופיעו הדברים בעלון שנשלח לביתם של 800 מנויים בכל הארץ, חמישה ימים לאחר מכן.

כשהובחנה הטעות כבר היה מאוחר מדי.
  1. 4. מדוע
    ר ר 16/11/2009 13:00
    עם קצת יותר שמירת הלשון, זה לא היה קורה
    הדף לא היה נכתב, וכמובן לא מסתובב
  2. 3. מה קרה שהפסקתם לפרסם את סיפורי נסיונות? [לל"ת]
    קורא קבוע 15/11/2009 16:23
  3. 2. מתי יפורסם המשך הסיפור ? [לל"ת]
    מישהו 08/11/2009 18:22
  4. 1. המשך? [לל"ת]
    אני 31/10/2009 23:45