יום חמישי י"ח באדר ב תשפ"ד 28/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

נסיונות

עשה לך רב - פרק ב': שגרה של טובה

כאשר הייתי מוחה, היה אומר בשקט "לדעתי אינך מפעיל את המחשבה שלך ואתה מקבל כל דבר ממנו בלי לחשוב כלל. אין הקב"ה חפץ שנציית כמכונות אלא להלכה הפסוקה"

עולם החסידות כ"ה באלול תשס"ט - 14/09/2009 14:30

לפרק הקודם

ביום שני בלילה צלצל אצלי הטלפון. "סודר" שמעתי את קולו, "דברתי עם ידיד ראש 'כולל הלכה' בשכונה הסמוכה. הוא מוכן לקבל אותך לראיון אצלו". הורדתי את הטלפון כשראשי סחרחר עלי.

"ראש כולל אחד רוצה לראיין אותי לכולל שלו" דיווחתי לאישתי.

"הוא רוצה לראות א-ו-ת-ך?" שאלה אשתי, "ואתה אפילו לא פנית אליו?"
"
לא" אמרתי "ר' פלוני, המכיר אותי מבית הכנסת, פנה בשמי. זהו כולל הלכה. מזמן רציתי ללמוד הלכה. לימוד של חשיבה ישרה וסברא בהירה, לימוד של ליבון סוגיות ותכלית ברורה"

ברוך ד', המלצותיו של ר' פלוני מבית הכנסת פתחו בפני דלת אוהדת מאד, והראש כולל קיבל אותי כמו אברך חשוב ומוכשר. שוחחנו קצת בלימוד, כל מה שאמרתי על הסוגיה שעסקנו בו, נראה לו כהוכחה להמלצות החמות שנמסרו עלי מראש. יצאתי משם וחשבתי לעצמי מה כוחה של דעה קדומה השוכנת בראשו של אדם, ועוד נדמה לו לאחר מכן, שהוא אוביקטיבי והגיע להחלטה בדעה צלולה... הרי אם היה מברר עלי ושומע את האמת על היותי אברך רגיל שאינו בעל כשרון – היה מברר עלי ושומע את האמת על היותי אברך רגיל שאינו בעל כשרון, היה מגלה בי מעט מאד ענין, אם בכלל, שומע אותי כה וכה ומשיב לי בשלילה, אבל מאחר שר' פלוני בביהכנ"ס אמר עלי בבטחון שאני מוכשר – נו, אם כך כל דבר שאני אומר מעיד בודאי על פקחות מופלגת... היה עלי להבין באותו רגע, שהקב"ה עשה עמי נס גדול, והוא שלח לי שליח מופלא בדמות ר' פלוני מבית הכנסת, לסלול בפני את הדרך, אבל אני לא כל כך זכרתי באותה שעה שהכל בא ממנו יתברך, ואפילו לא הודיתי לו מעומק ליבי, אלא הוצפתי תחושת הערצה ותודה כלפי... ר' פלוני מבית הכנסת, מיטיבי החדש.

לפני שבת שלחתי לו עם גיסי, סט של ספרים כמתנת תודה, הוא התקשר להודות לי בחמימות ואמר שלא הייתי צריך לטרוח כלל, ומידת הכרת הטוב שלי מפעימה אותו מאד.

אחרי חודש בערך, עזבתי את מסגרת הישיבה, עברתי לכולל הלכה, והתחלתי ללמוד שם בהשקעה גדולה, בהתמדה וברצינות. תוך חודש וחצי הצטרף לכולל אברך נוסף, האברך החדש היה לא אחר מאשר... חנוך, החברותא הקבוע שלי במשך שש שנות הישיבה. בהיותנו נמנים על אותה חצר לא היה זה כל כך מקרי שנפגשנו גם בכולל. חנוך, אותו בחור טוב, עדין ושקט, שהפך והיה כבר לאברך בינתיים, המשיך ללמוד, בשקט וברצינות ולשם שמים, כדרכו.

חנוך 'הושחל' לכולל בעזרת אחיו הבכור, שהיה, בניגוד אליו, אדם מוכשר וידוע, וכבר היה מגיד שיעור באחת הישיבות. גם על חנוך, כמוני, חל הכלל המפורסם, ש'במקום שיש לך קשרים אינך זקוק בו לפרוטקציות'... והוא התקבל בכולל בשמחה.

המשכנו ללמוד כמקודם, ויום אחד בשעת צהרים אחרי שהסתיים הלמוד, סיפר לי חנוך שביום חופתו התפלל לד' ושטח בפניו בקשות רבות על כל חייו, ובין השאר ביקש ממנו על המשך הלימוד. "בקשתי מד' שאם הלימוד שלי חשוב בעיניו, על אף שאינני מחדש גדול ולא מבריק במיוחד, שיכוון אותי במהלך השנה הראשונה לכולל חדש. אם לא אצליח להתקבל לכולל בקלות, אהיה פועל פשוט בכל מקום שהקב"ה ישלחני אליו. חשבתי להיות מלמד לילדים קטנים, אם לא ינתן לי מקום שבו אוכל להמשיך וללמוד. העדפתי ללמוד... אבל קיבלתי על עצמי דין שמים באהבה, אם יתנו לי להמשיך בכולל ואם לא. תוך שלושה שבועות מיום נישואי כבר הודיע לי אחי שבכולל הזה ממתינים לי בזרועות פתוחות. אפילו פניתי אליו מיוזמתי ולא שאלתי אותו דבר על כוללים.

שמחתי מאד לבוא לכאן, מפני שהיה הדבר עבורי ממש אות מהשמים שהקב"ה סבור שאני ראוי להיות אברך, והלימוד שלי חשוב ויקר בעיניו...
הפכנו להיות חברותא בשני הסדרים והיה זה כאילו לא הפסקנו ללמוד ביחד מעולם. שוב היינו שני לומדים ציניים ושקטים כמו פעם, אלא שאיש לא חשב שאנחנו חלשים בשל כך, אלא כבדו את צורת הלמוד שלנו והעריכו אותנו כשווים בין שווים. אבל היה דבר אחד שהבדיל ביני לבין חנוך. הוא לא היה שבוי כלל בקסמו של ר' פלוני מבית הכנסת, וגם לא הכיר אותו כלל, אבל אני, ראשי היה סחרחר.

הכרת התודה של ההתחלה התחלפה אצלי למעין הערצה משונה. הייתי מסתכל על הליכותיו הנעימות עם הבריות ומבחין כמה הוא דואג לכל אחד, עד כמה הוא אכפתי וחם לב, דואג ומיטיב, וממש שאפתי להיות כמותו. קשר פנימי, כעין קשר של תלמיד לרבו המובהק או לאדמו"ר קרוב התפתח בי כלפיו. ימים ארוכים הסתובבתי אכול ספקות, עד שהרהבתי עוז בנפשי לשאול אותו בהיסוס נורא, אם ירצה ללמוד איתי משהו בחברותא. או איזה קביעות בחסידישע ספר, או לימוד אחר ככל שנראה טוב בעיניו. ר' נחום שמעון (כך אקרא לו לטובת הקוראים, שם בדוי כמובן) שמח מאד לשאלתי, אבל השיב שהערבים שלו תפוסים לגמרי. אלא שבמוצאי שבת הוא מוסר שעור בבית כנסת סמוך בפני קבוצה קטנה של אברכים אולי אמצא ענין לבוא פעם או פעמיים, ולבדוק אם ברצוני להצטרף בקבועות? הוא ישמח מאוד מאוד לראותני, כך אמר.

במוצאי שבת הגעתי בשעה האמורה, ופגשתי לראשונה את מעריציו הרבים של ר' נחום שמעון, אברכים צעירים ברובם, בעשר שנות הנישואין הראשונות שלהם, ומיעוט קטן של בחורים שעוד לא נישאו. אני מגדיר אותם 'מעריצים', אולי 'תלמידים'. כל מי שהתאסף בבית הכנסת במוצאי שבת נמשך אל ר' נחום שמעון, ולא רק אל השעור המעמיק והמעניין שהוא מסר בפנינו. האישיות שלו, האכפתיות הכנה שלו מכל אחד ואחד מאיתנו, המידות המיוחדות שבהן ניחון ומעל לכל היראת שמים ואהבת ד' ואהבת ישראל, כל אלו גרמו שנמשך אחריו.

ובדרך כלל, זה הדבר שהתחוור לי, לאחר מכן. כל אחד מן האנשים שהיו שם היה נרגש בעיקר בשל התשומת לב האישית שר' נחום שמעון הקדיש לו ולעניניו. מרביתם פגשו בו באופן דומה מאוד אלי. לפתע ניגש אליהם, התעניין בהם ועזר להם, והכל מתוך פרגון והערכה מיוחדת במינה. כמעט כולם אמרו בלשון זו או אחרת, שכשהוא חשב עליהם טובות, איש לא חשב עליהם טובות עד כה, וזה הדבר שכה משך אותם אליו.

אני חייב לומר שהלה לא נהג ברבנות ולא החשיב עצמו, אלא נהג כאחד מכולנו אדם רגיל בין כולם, אבל בתוך תוכו היה "מיוחד".

בין כך ובין כך חלף הזמן. למדתי בכולל בבוקר ואחר הצהריים, שמעתי שעורים אצל ר' נחום שמעון מדי מוצאי שבת, אבל בדרך כלל היתה מזדמנת לי איתו שיחה לפחות עוד פעם נוספת במשך השבוע. חיפשתי סיבות לפנות אליו, שאלות לשאול אותו, או סוגיות להתייעץ עימו.

הפכתי לאיש אחר, וקשה היה להכיר אותי. מטיפוס סגור ושקט שאין כמעט חידוש ושינוי באורחות חייו הקבועות והאפרוריות, נהייתי אדם תוסס ומלא פעילות וענין, היה השיעור והיו אברכים חדשים שהכרתי בשיעור, היה על מה לדבר ועם מי לדבר, ובעיקר היה ר' נחום שמעון עצמו. מה אמר לי, למה התכוון, ומה היה אומר בנושא זה או אחר.חלפו חודשים אחדים, וההתרגשות הראשונה פגה. כבר כמעט שכחתי שאך בסיועו של ר' נחום שמעון הגעתי אל הכולל ושבעצם דעתי על עצמי מעולם לא היתה חיובית... התבססתי במקומי החדש וגם בשעור התקרבתי אל הותיקים, ונהייתי יותר בטוח בעצמי ופחות מהסס. כל אדם שעבר תהליך כזה שתחילתו התרגשות והסוס וחוסר ביטחון, מכיר את השלב שבו מתחילים להתרגל והדברים שקודם נראו כמו פסגת השאיפות הופכים לדברים שבשגרה.

התקרבתי אליו ונהייתי תלמידו הקרוב. התרגלתי לשוחח איתו בכל ענין, ואמנם הערכתי העמוקה אליו, לא פחתה ולא התמתנה. חנוך, החברותא שלי, היה מכנה את ר' נחום שמעון האדמו"ר שלי, ולא פעם אפילו עקץ אותי בנושא. כגון שהיה אומר 'תשאל את האורים והתומים שלך' או 'האם קבלת רשות מר' נחום שמעון לשתות תה עכשיו?'

וכאשר הייתי מוחה, היה אומר בשקט "לדעתי אינך מפעיל את המחשבה שלך ואתה מקבל כל דבר ממנו בלי לחשוב כלל. אין הקב"ה חפץ שנציית כמכונות אלא להלכה הפסוקה"

אמרתי לו, שהוא מגזים ואינו מבין דבר מן המתרחש, "ייתכן" אמר חנוך והיה מניח לנושא.

--------------

המשך בפרק ג' בעז"ה