יום שני ט"ו בתשרי תש"פ 14/10/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

נסיונות

עשה לך רב וקנה לך חבר - פרק א: כוחה של מילה טובה

קיוויתי, שלא אומרים עלי שאני בעל 'לב טוב'. או מה שכמעט גרוע יותר, 'יש לו לב של זהב'... לב של זהב זהו המפלט האחרון שאותו מעניקים לכל מי שאין שום שבח אחר שניתן לעטרו בו.

עולם החסידות כ' באלול תשס"ט - 09/09/2009 13:11

ההתחלה הייתה בהיותי נער בישיבה. אז לא הצטיינתי בלימוד בכלל. שיטת ההעמקה הייתה קשה לי, החריפות אינה מתנה שד' החליט להעניק לי, ולכן נחשבתי כבחור שאינו כשרוני במיוחד. למדתי בצורה מסודרת, אבל לא הצטיינתי בפלפול ולא במחשבה מהירה, ולאורך כל שש שנות הישיבה היה לי חברותא אחד, קבוע, נער שקט אפילו יותר ממני, שהיה לומד ברצינות ובהתמדה ופעם אף הפטיר לי משהו ממחשבתו הפנימית, משפט שנחקק עמוק בזיכרוני "יודע אתה" כך אמר, "הבחורים הכשרוניים שבשיעור, לומדים תורה שחציה לד' וחציה לעצמם... הם נהנים מן ההבנה מן הקושיה והתרוץ, ואילו אנחנו לומדים בלי תחושה של הישג אלא כמו פועל העושה את המוטל עליו. אשרינו שזכינו להיות 'פועלים פשוטים' אצל הקב"ה ולא על פיגומי בנין או במלאכת הסבלות...

הוא היה בחור נעים ופנימי ושקט, ולעומתו הייתי אני יותר מקובל על החברים, אבל המעמד שלי כמו שאמרתי היה של בחור טוב, מסודר, בעל מידות טובות, שאינו מצטיין בשום דבר.

כשהשיעור שלי (=הכתה) הגיעו לגיל של "האיש מקדש" היו פונים אלי כל מיני ידידים במשפחה הקרובה והרחוקה שביקשו ממני אינפורמציה על בחורים שלמדו עימי, הייתי תוהה לא פעם מה אומרים עלי החברים שלי בהזדמנויות דומות. בעוד שאני יכולתי לשבח ולהפליג בכשרונותיו של בחור פלוני או אלמוני, מה יש לחברי לומר עלי?

קיויתי, שלא אומרים עלי שאני בעל 'לב טוב'. או מה שכמעט גרוע יותר, 'יש לו לב של זהב'... לב של זהב זהו המפלט האחרון שאותו מעניקים לכל מי שאין שום שבח אחר שניתן לעטרו בו.

איני יודע עד היום מה היתה האינפורמציה שקיבל עלי חמי, אבל ב"ה בלי תקופת המתנה גדולה מדי, ובקלות יחסית, נהייתי חתן, במשפחה טובה ואף מכובדת.

לאחר נישואי המשכתי ללמוד במסגרת הישיבה. ידעתי שהמסגרת הזאת אפשרית בדרך כלל עד שנה אחת אחרי החתונה ולא יותר, מפני שהישיבה מעודדת השתלבות של האברכים בכוללים רגילים ואינה מעוניינת להמשיך בהחזקתם לאחר מכן, אבל לא עלה בדעתי לאן אמשיך ואלך אחר כך.

את הפתרון הציע לי יום אחד אברך חשוב שכני לספסל בבית הכנסת שבו התפללתי. הכרתי אותו קודם כאדם טוב לב וחם לזולת, שניכר והתבלט ביחס הלבבי שמאפיין אותו כלפי כל אחד, גדול כקטן. היינו נפגשים בתפילות באותן שבתות ששבתנו בבית בתור זוג צעיר, אבל לא ידעתי עליו שום דבר, ומעולם לא עלה בדעתי שהוא עלול להתעניין בי. מה לו, איש מבוגר ובעל בעמיו, ולי, אברך שקט ולא בולט?

התפלאתי מאד במוצאי שבת אחד, כאשר האיש נלווה אלי לפתע בדרכי הביתה, ובדרך החל להתעניין בי ובמעשי באיכפתיות. כששמע שאני עדיין לומד בישיבה שאל 'אבל לאן תלך לאחר מכן? וכשהשבתי שעדיין איני יודע, אמר, "צריך לחשוב על מקום שמתאים לך לפי כשרונותיך, אנסה לעזור לך". רציתי לומר לו שאני חושש מן המעבר לכולל מפני שאיני סבור שראשי כוללים מעוניינים במי שאינו מצטיין בלימוד ואינו בעל כשרון, אבל הוא המשיך כמסיח לפי תומו, "אני חושב שמתאים לך ללמוד ב'כולל שולחן ערוך' יש לך סברא ישרה וראש מפוכח, ומתאים לך מאוד ללמוד הלכה, נכון? נדמה לי שתוכל לסיים את מסלול הלימודים של חמש שנים בכולל הלכה בלי שום בעיה ובקלות תקבל סמיכה. כן, לכך בדיוק אתה מוכשר, נכון?"

נעצרתי על מקומי מופתע מאד, מעולם לא חשבתי על כך קודם לכן, אבל המילים 'יש לך סברא ישרה' צלצלו באוזני במנגינה נעימה מאד.

"למען האמת" אמרתי בהיסוס, "כן...נדמה לי ש..."

אתה רואה, אמר ידידי בבטחון "אני מאד מחשיב את האברכים בעלי הראש הישר, שיודעים ללמוד במחשבה בהירה. אתה יודע, הדור הזה זקוק לבעלי סברא אמיתית ואני הבחנתי בך כבר מזמן, שאתה נמנה עליהם. אני אתקשר אליך כשיהיו לי חדשות"

הוא לחץ את ידי ונפרדנו לשלום, ואני המשכתי ללכת הביתה, משתאה ומלא מחשבות שמעולם לא עלו בדעתי. יש לי מחשבה אמיתית? ראש ישר? סברא בהירה? בתחילה הופתעתי, אבל לאחר מכן נהייתי שמח מאד. אי שם בתוכי, במקום עמוק בליבי, החלה איזו תנועה , של שאיפות ורצונות חדשים, להתעורר.

איני יודע אם הקוראים יכולים להבין, מה פשר הדבר, להרגיש בפעם הראשונה בחיים, שיש לי כשרון. יש לי יכולת! אני אוכל להצליח! יש איזה תחום, המחכה שאעסוק בו. יש המישהו, הסבור שאני מיוחד

המחשבות הסתחררו בראשי. באמת, שמעתי את עצמי אומר, בתחילה בהסוס ואחר כך בביטחון רב יותר, אותו אדם צודק מאד. באמת יש לי סברא ישרה. מעולם לא הייתי מעוות את דברי הגמרא כדי שיתאימו לדעתי, אלא טורח ומתייגע הרבה כדי להבין אותם כפי שהם. האין זה עדות יושר? והאין יושר, כפי שאמר האברך קודם, דבר נדיר בימינו?

פתאום התחלתי להרגיש איך מתעוררת בי תקווה חדשה, משהו שגרם לי לרצות לשיר, לחייך, להחמיא לכל מי שפגשתי. משהו חדש נולד בי, והיה זה מפני שידידי החדש מבית הכנסת, האמין בי והעריך אותי, אף על פי שאיני יודע על מה ולמה. באמת ובכנות.

הוא היה כל כך בטוח שאני מוכשר בלימוד הלכה, שהיה בכוחו לשכנע אפילו אותי בכך.

--------------------------

המשך- בפרק ב' בעז"ה