יום שני ט"ו בתשרי תש"פ 14/10/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

נסיונות

בידי שמים

"קח, קח בחינם - העיקר שתפנה את השטח שליד בית הכנסת. תזדרז, הבטחנו לגבאים שבבוקר לא יהיה שם שום דבר".

עולם החסידות ט"ו בתמוז תשס"ט - 07/07/2009 10:00

עד מלאת לי 40 שנה, התנהלו חיי על מי מנוחות. וכשאני אומר 'מי מנוחות' אני מתכוון לזרימה חלקה ללא דופי, בלי שום קושי כמעט. זכיתי בליע"ר למשפחה יפה, שבעה ילדים, כולם מוצלחים, מוכשרים, מתוקים ושמחים.  אשתי עובדת בצורפות, ויש לה כשרון נדיר למלאכת כפיים זו. העבודה ממלאת אותה שמחה ועושה לה הרבה טוב, והשיבה הביתה - נעשית אצלה מתוך מצב רוח טוב. אני מלמד במקצועי, ואוהב את הילדים הקטנים אהבה גדולה. ממילא מובן שגם העבודה שלי עושה לי שמחה רבה.

הילדים התחנכו במוסדות של החסידות והיו באמת ילדים טובים, מחונכים ושמחים. אנחנו גם אוהבים אורחים. תמיד יש אצלנו אורחים בבית. רובם ככולם בני חו"ל המשתייכים לחסידות, הבאים לשאוב חופניים אידישקייט והתעלות אצל האדמו"ר ויודעים כבר שאצלנו יוכלו לקבל מיטה, ארוחה ויחס חם.

הילדים אפילו רכשו שליטה בסיסית באנגלית, בצרפתית - נוסף על האידיש ולשון הקודש שלהם, והכל דרך האורחים הרבים. בשולחן שבת יש לנו לפחות עוד חצי מנין, ולפעמים גם מנין שלם של אורחים. אנחנו אוהבים את האור ואת השמחה שאורחים מביאים הביתה, ותמיד אנחנו משתוקקים לנוספים.

השמחה שרתה במעוננו למעלה מהרגיל, הן בזכות האורחים והן בזכות שמטבענו, איננו יכולים להיות שרויים בקדרות בשום אופן. תמיד יהיה מישהו שיגיד איזו הלצה, יחיה את האוירה באמירה שנונה או כדומה, ובלבד שנזכור שיותר מכל ראוי לנו להיות מאושרים ושמחים מהיותנו יהודים הזוכים לקיים מצוות בעולמו של הקדוש ברוך הוא. "אסור ללכת עם האף באדמה" - אנחנו מזכירים תדיר אחד לשני - "שמא תיתקל בעמוד חשמל בדרך"!
החיים, כפי שציינתי, זרמו על מי מנוחות. באמת, ב"ה, היה הכל כשורה. ראינו את השגחת ה' הגלויה עלינו. הכסף תמיד הספיק לנו. אם, למשל, בא חודש של חגים, וההוצאות השונות היו מרובות ונותרנו עם תקציב דחוק מאוד לביגוד עבור הילדים - פתאום צלצלה מישהי לאשתי וסיפרה שמחסלים איזה מחסן של בגדים באיכות מצוינת, הזמינה אותה לבוא - ומה התברר? היו בדיוק המידות של הילדים, הצבעים הנכונים, הכמות המדויקת - בדיוק! והכל נכנס בדיוק בסכום שהיה לנו, לא חסר שקל.

אותו דבר עם אוכל. לפני חמש שנים בערב פסח, היינו במצב דחוק מאוד. אשתי חלתה אותו חורף בהתקררות קשה שהשפיעה על הפרקים, והיה עליה לנוח הרבה, ולהיזהר ממאמץ בידיים. מובן, שנאלצה להפסיק לתקופה ארוכה את עבודתה, ולצאת לחופשה ללא תשלום. נו, אם לא משלמים לה - כיצד נוכל לשלם לירקן? ולמכולת? ולשאר אנשים טובים?

בא הפסח. נאלצנו לשלם לעוזרת, כי לאשתי היה אסור להתאמץ הרבה. אחרי שגרדנו את תחתית החבית, הצלחנו לארגן מצות, מיץ ענבים, מוצרים יבשים וקפואים, אבל לפרות וירקות לא נשאר כלום. ממש כלום. ולא רצינו בשום אופן לקחת הלוואה. ה' יודע ועד, שאנחנו נזהרים מחובות ככל יכולתנו, ומנויים על בנק הדואר, כדי לא להיות בחוב לבנק. לכן, כשנגמר הכסף - הפשט הוא שאין. אי אפשר למשוך מפה או ללוות משם. בשכונה התארגנה מכירה מוזלת לאברכים, המחירים היו נמוכים בצורה נפלאה - שלושים אחוז ממחירי השוק, ממש הפלא ופלא. אבל גם את זה לא יכולנו לשלם, והערב של המכירה עבר בלי שהשתתפנו בו. כשהלכתי לישון בלילה, הרגשתי שהדאגה כמעט משתלטת עלי - אבל בכוח הדפתי אותה. ידעתי שה' יושיע אותי בודאי.

ובבוקר, אחרי התפילה, שמעתי את שיחת המארגנים של המכירה, שאמרו שהכל הלך מקסים, ב"ה, רק דבר אחד מעיב על ההצלחה - שנותרו כמה ארגזים בודדים, מעט מכל דבר, וחבל שיאלצו לזרוק אותם. התערבתי בשיחה - "אם יש לכם ירקות שנותרו - אני יכול לקחת אותם" אמרתי.

"קח, קח בחינם - העיקר שתפנה את השטח שליד בית הכנסת. תזדרז, הבטחנו לגבאים שבבוקר לא יהיה שם שום דבר".

בתור תודה, טרחתי באמת לפנות את השטח מהרבה שיירי ארגזים וחבלים, אבל היה לנו שפע! שפע אמיתי של תפו"דים ובצלים, סלק וגזר וגם סוגי פירות שונים כיד המלך... ה' תמיד הושיע אותנו. תמיד.

* * *

עד לפני שנתיים.

לפני שנתיים הרגשנו פתאום 'הרעת תנאים', כאילו כיסו עננים את השמש המחייכת וזורחת אלינו בנדיבות. לפתע נהיה כהה יותר, פחות אור, פחות ישועות...

הבן הבכור שלי סיים שיעור ג' בישיבה הגדולה, מחצית מחבריו כבר היו מאורסים. חיכינו גם אנחנו להתחיל איתו שידוכים, והיינו נרגשים לקראת השלב החדש בחיינו - וגם בחייו - אבל משהו מוזר קרה. כמעט שכחו אותנו. כאילו לא היינו על המפה. לא פנו אלינו כמעט, לא הציעו, ואם כבר צלצל הטלפון לעיתים נדירות ואחד השדכנים היה על הקו, היו לוקחים פרטים, מבררים, שואלים משהו באופן עקרוני - ונעלמים. לא חוזרים שנית, לא מציעים משהו קונקרטי. זה היה מוזר. לא הבנו מה קורה. מחלתי על כבודי המחול, וצלצלתי לשדכנים בעצמי. הצגתי אותנו ואת הבן המתוק שלנו. השדכנים הנהנו בראשם שבודאי, ללא ספק, עלם חמודות - הם יבדקו ברשימות ויתקשרו בהקדם - וכלום. לא התקשרו ולא בהקדם.

אמנם היינו טירונים, אבל גם מי שאין לו שום נסיון בשדה השידוכים יכול היה להבחין בנקל, שמשהו לא בסדר. ואנחנו הבחנו. ניסינו, השתדלנו, פעלנו ככל שהיה הגיוני שנפעל - ודבר לא עזר.

אז הגיע התור של ההשתדלות הרוחנית. אשתי קבעה לעצמה סדר של אמירת תהילים, אני קבעתי התחזקות בלימוד, וגם נסעתי מפעם לפעם להתפלל בכותל המערבי למציאת הזיווג של בני - והזמן עבר.

בטרם נענינו בתפילות אלו, התרגשה עלינו דאגה חדשה: אצל בתי בת השלוש עשרה  התגלתה בעית גב קשה, שחייבה ניתוח. היינו המומים. חוץ משפעת או אנגינה - מעולם לא ביקרנו אצל רופאים. אפילו משקפיים אין לאף אחד מאיתנו, ופתאום דבר רציני שכזה!

מיהרתי אל מעון קודשו של הרבי שליט"א דחוף ומבוהל, והרבי בירך אותי בחמימות שהכל יבוא על מקומו בשלום. הרבי המליץ לשמוע לעצת הרופאים, ולנסות לעזור לילדה בתרגילים מסויימים, דבר שיוכל לדחות קצת את הניתוח ואולי להכין יותר את הגב לקראתו. (איש לא העניק לנו תקוה שנוכל להימנע מהכירורגיה לגמרי). חזרנו איפה מבית הרבי עם 'תיק' חדש. להתפלל על הגב של הילדה ולחכות לרחמי שמים, שהמצב ישתפר.
באותה תקופה התחלתי לשהות בכיתה בשעת הפסקת הבוקר, כדי לסייע לתלמידים שהתקשו בקריאה, בכתיבה או בשינון משניות בעל פה. כבר מזמן גיליתי שזמן לא רשמי כזה במחיצת ילדים מסויימים - אפילו לשיחה בעלמא, לא כל שכן לעזרה  אמיתית - ערכו לא יסולא בפז. התחלתי לעשות זאת מדי יום והקדשתי את הזמן לרפואת בתי יהודית שתחי'.

חודשים עברו, במצב לא חל שום שינוי. יהודית באותה אבחנה בדיוק, ושלום, שיהיה בריא, מתעלה בלימוד, אהוב על חבריו - ונושא שידוכיו תקוע עד מאוד.

נכנסתי שוב לרבי שליט"א כדי שיפעל למעננו ישועה בענין השידוך, והרבי כאילו לא שומע מה אני מדבר. הוא מברך אותנו בכל מילי דמיטב, ושנזכה לשמוח בעבודת ה' יתברך תמיד, ולא מתייחס בכלל לבקשה המסוימת שלשמה באתי.

כבר כמעט נכנסה ללבי הדאגה כשיצאתי מבית הרבי - מה היתה כוונתו בכך שלא בירך? מה זה אומר?

בכוחות גדולים התחזקתי להאמין, שהישועה בודאי כבר פה מש, ואין עוד צורך לברך עליה... ורק מהסיבה הזאת לא בירך הרבי.

"כבר קרובה הישועה לבוא", אמרתי בבית בביטחון מוחלט, "הרבי שליט"א בירך בכל מילי דמיטב".

ועוד זמן חלף.

המכה השלישית נחתה עלינו מקיר הסלון. לפתע  פתאום החלה שם רטיבות איומה וריח טחב שקשה לתארו. הזכרתי את אהבתנו לאורחים ואת מספרם הרב בביתנו תמיד, והנה, בושה שכזו. לארח אורחים בסלון כשהקיר מכוסה בכתמים שחורים ובעלי ריח לא נעים. מה עושים? אי אפשר להשאיר את המצב כך. הזעקנו איש מקצוע. הוא בחן את הקיר ונראה מודאג ביותר. נראה שהצינורות שבקיר (שהיה קיר משותף בין הסלון והמטבח), נסדקו בנקודה מסוימת,ורטיבות רבה התפשטה בקיר. האינסטלטור הביא גלאי מיוחד, והחל לעקוב אחר הרטיבות. בנקודה מסוימת הוא גילה את מוקד הנזילה, ואיתר שהמדובר בצינור המים החמים המוביל אל המטבח. הוא סגר את הברז וקשר אותו היטב, כדי למנוע שימוש בו בשבועות הקרובים וביקש שנמתין עד שרטיבות שהתהוותה כבר תתייבש, ואז יוכל לבוא ולנסות לתקן רק את הקטע הבעייתי - ולא יצטרך להרוס את כל הקיר.
המתנו והמתנו - והמתנו עוד ועוד. לפליאתנו - לא חל שיפור במצב הרטיבות. הברז לא היה בשימוש, אשתי התלוננה שהכלים לא כל כך נקיים במים קרים לגמרי, אבל כמובן לא העזה לחשוב על להתיר את קישורי הבד של המים החמים. כולנו שמרנו שאיש לא ישתמש בברז - גם הילדים ואפילו האורחים שמעו על הברז הבעייתי, שאסור לפתוח אותו - ושמרו את הוראת האינסטלטור - אבל שום שיפור לא ניכר לעין. הריח הרע נמשך, הכתמים השחורים התרחבו, והאינסטלטור אמר שכנראה הצטברה המון רטיבות בקיר, אין ברירה אלא להמשיך לחכות.

יום אחד ראיתי, והנה עיני אשתי אדומות כאילו בכתה. "כועסים עלינו בשמים", היא אמרה לי בקול שבור, "סר חיננו. כנראה עשינו משהו רע במיוחד, שגורם לנו לקטרוגים. היום אני הולכת להוריד מעלינו עין הרע".

מובן שאת ההבחנה הזו של עין הרע ביטלתי תיכף. לא עין הרע מנהל את חיי כי אם השגחה פרטית היא המלווה אותנו. מה לנו ולדברים כאלו, אמרתי בלהט, אנחנו עובדים את ה', פועלים במפעל עולמו.הוא דואג לנו - תמיד דאג ותמיד ידאג. ואין כל צורך להיתפס לחלישות הדעת ולתת לאמונה שתדעך".

אנחנו כבר שנים בהמתנה! אמרה האישה בכאב, ארבע שנים רצופות של המתנה ותפילה!! שנתיים עם הבן הבכור, ועוד חצי שנה עם זה שלאחריו, שגם בשיעורו כבר התארסו שמונה בחורים. ועוד שנה עם רחלי והגב, ועוד חמישה חודשים עם הקיר הרטוב והבזיונות מהאורחים. כמה עוד אפשר?
"אני כבר פוחדת לקום בבוקר, שלא ייפול עלינו ענין חדש", אמרה, "פעם הייתי קמה שמחה ומלאת תוכניות, היום אני אומרת - יהי רצון שנעבור את היום בלי פגע, ונגיע למיטה בשלום... איזה דיכאון! נשבר לי הלב על שלום הגדול, אני דואגת ללא הרף מרחלי, קשה לי !!"

כשהיא הציגה את הדברים כך, קשה היה שלא אפול ברוחי. "קודם הכל הלך לנו חלק, ופתאום הכל תקוע. לגמרי תקוע ולא זז. מה זה אומר? אולי משמיים אומרים שאיננו רצויים חלילה בעיניהם?!

כבר החלטתי לעזוב את העבודה ולחזור ללימוד - כי סברתי שאולי משם באה עלינו הקפדת השמים כביכול. מדוע אינני לומד 12 שעות כל יום? למה אני משחק עם ילדים קטנים בזמן שהעולם זקוק לתורה?

אלא שהמנהל הקים עלי צעקה גדולה, "גרר" אותי אל בית הרבי שליט"א, ושם שמעתי הוראה מפורשת להישאר בעבודתי ובתפקידי כי פרחי החסידים שלנו זקוקים לכך. שוב ניצלתי את ההזדמנות לבקש ברכה וישועה עבור בני, בתי, והבעיה שבקירות. "ה' יתברך יברך אותך בכל מילי דמיטב", אמר הרבי שוב בטון מרגיע ומפייס, "בריות גופא ונהורא מעליא, וכל הישועות בשלמות גמורה. רק תהיו רגועים".

נו, אם הרבי שליט"א מבקש, איך אפשר לסרב לו. נרגעתי. נרגעתי לחודש שלם, אבל אז היתה עוד בדיקה תקופתית לרחלי והרופאים לא מצאו שום שינוי לטובה במצבה, והוחלט לקבוע תור לניתוח. בצר לי ביקשתי שיקבעו אותו חודשיים אחר כך - לאחר החגים של השנה החולפת - כי קיוויתי שאולי השנה החדשה תביא ישועה חדשה בכנפיה.

בחגים זכינו לארח אורחים רבים, ולפחות עשר פעמים חזרנו והסברנו שמשהו מוזר קורה לקיר - הוא לא רוצה להתייבש. אפילו כשהאינסטלטור גזר עלינו הימנעות משימוש בכל ברזי המטבח בצורה מוחלטת - וכולנו שתינו רק מים מינרלים ואת הכלים הדחנו באמבטיה, אפילו באותם שלושה ימים איומים - לא חל שום שינוי בקיר. אם הוא לא יתייבש, והאינסטלטור יתחיל לטפל בו - הוא עלול להתפורר במרביתו, אבל יתכן שלא תהיה ברירה וזה מה שנצטרך לעשות 'בשנה החדשה'.

בעשרת ימי תשובה שמתי לב, שתחנת התפילות הפרטיות ב'שמע קולנו' בש"ע נהיית אצלי ארוכה יותר מכל תפילת העמידה  עם שמונה עשרה ביחד. מה אני יכול להגיד? מראהו של בני הבכור קרע את ליבי. ככל שניסיתי לקדם את עניניו, הוא נשאר 'תקוע', וכעת גם היה מבוגר, דבר שכידוע לא מוסיף על הקרן.

כשנכנסתי הביתה מהתפילה ניגשה אלי אשתי, "תראה", הושיטה לי את הסידור שלה - "ככה נראים פה הדפים".

באזור של שמע קולנו', כבר היו הדפים מחוקים ומקומטים לגמרי מרוב דמעות. אמא יהודיה מתחננת לה' על בנה ובתה, וגם אבא יהודי עושה כל מה שביכולתו, והכל תקוע. לגמרי. שום דבר לא זז!

* * *

עברו החגים, הושענא רבא מאחורנו, זמן חורף עומד להתחיל. יום אחד מצלצל אצלנו שדכן ידוע. "עוד לא הקדימו אותי, נכון?" הוא שאל בשביעות רצון. "יש לי בשבילכם שידוך מתאים פלאי פלאים... אלא שלא יכולתי להציע אותו עד כה, כי רק אמש הצלחתי בסיעתא דשמייא לארס את האח השני בשרשרת האחים ש'תקעה' את העסק, אחרי שבחודש שעבר זכיתי בחסדי שמיים לארס את הבכורה... וכעת - השלישית. אני בטוח שהיא הדבר שאתם מחפשים".

אחרי שבוע ימים, הגיע הדבר לידי גמר ברוך ה', אבל לפני הווארט עוד ביצענו אצל רחלי את הבדיקה השגרתית. הפעם קידם את פנינו רופא אחר.. הוא עיין בצילומים בתשומת לב, ולבסוף המליץ על מכשיר ישור לגב, במקום ניתוח. "הילדה עוד קטנה ומכשיר יהיה יעיל עבורה לא פחות מניתוח ובלי כל נזקים", הוא אמר באופן חד משמעי, "ההטבה שהרופאים חיכו לה - כבר כאן. כי העובדה שהשנה האחרונה חלפה בלי הרעה, מלמדת שניתן להשיג את מה שישיג ניתוח גם על ידי מכשיר - ועם הרבה פחות כאב".

זה היה ביום שני אחרי צהרים. אשתי ורחלי חזרו הביתה מאושרות כאילו צמחו להן כנפיים.

ביום למחרת היה אמור להיות הווארט. חצי שעה לפני שיצאנו מן הבית, חגיגיים ונרגשים עד מאוד, דפק על הדלת השכן מהקומה שלמטה. "אנחנו רוצים להכיר לכם טובה על שחתמתם לנו והסכמתם שנבנה את התוספת  לחדר ולסלון - למרות אי הנעימות, הלכלוך והרעש. מחר הפועלים שלנו פנויים רוב היום, יש לכם אולי תיקון שאתם רוצים לבצע בדירה? לצבוע? לתקן אינסטלציה שבורה, להחליף צינורות או משהו כזה?  יש לנו איש מקצוע מעולה. נשמח מאוד אם תתנו לנו לעזור לכם במה שנחוץ, כל כך אסירי תודה אנו לכם".

למחרת נכנס האינסטלטור לדירה. הוא העיף מבט בקיר, ומיד החל לבקוע אותו בעזרת מכשירים מתאימים. התברר, כי הצנרת היתה חתוכה באמצע הדרך, כנראה כתוצאה מחבלה מכוונת בשעת הבניה. היה צורך להחליף את כל הצנרת, והשכן מלמטה התעקש לשלם את הכל!!!

"מה איכפת לך מה התחשבנות שלי עם הפועלים, תעשה לי טובה ותרשה לי לעשות את זה".

משיחה עם הפועלים התברר כי התיקון לא היה זול בכלל. איך היינו נושאים במעמסה כספית כזאת, ערב שידוכו של הבן?

ה' יתברך נתן לנו להמתין ולהמתין, עד שעלה הרעיון בלב השכן, ובזאת חסך לנו את ההוצאה. גם את רחלי הוא החזיק 'בהמתנה' עד שהתברר שהניתוח מיותר. ואת הבן הבכור הוא 'תקע' - עד שישתחררו העיכובים בצד שכנגד.

קשה לי להסביר את השמחה וההודיה שחשנו. זה לא רק שה' הושיע אותי מהמצב התקוע שהייתי בו בכלל - הוא גם הראה לי ברחמיו שמעולם לא הייתי תקוע באמת.

איש אינו 'תקוע', אצל ה' יתברך, אצלו הכל זז, זורם ונוסע אל התכלית, ואנו שאיננו רואים דבר - יהי רצון שנתחזק באמונה תמימה, ונצעק אליו על כל דבר, קטן כגדול...

  1. 5. תודה רבה [לל"ת]
    פלוני 13/07/2009 17:35
  2. 4. לא מכיר אותך אבל שיתפתי פעולה בכל מצב
    המנהל 12/07/2009 02:30
    מדהים ביותר, איך שבן אדם רואה הכל, כל בן אדם יש לו כאלו סיפורים יום יום, אך לדאבוננו אין אנו שמים לב לכך, ובפרט לא לכל הפרטים בדיוק רב כ"כ, חזק ואמץ, יהא ה' מצליח דרכך בבריות גופא ונהורא מעליא ולהתברך בכל מילי דמיטב
  3. 3. מרגש מאד, תודה רבה!
    חיים יוסף 10/07/2009 08:56
    קראתי את הכתבה, ואני לא מתבייש, התרגשתי כמעט עד דמעות...
    תודה רבה, תמשיכו לעשות חיל
  4. 2. מדהי ומרגש [לל"ת]
    קובי 09/07/2009 13:09
  5. 1. נסיונות
    המעורר 07/07/2009 21:54
    ידע הכותב שבזה ששווה היה הטריח לכתוב כל הפרטים ובוודאי יעמוד לזכותו ההתחזקות העצומה שאל ימנע אדם עצמו מן הרחמים ולכל זמן ואין להתייאש בשום מצב, יישר כוחכם !