יום חמישי י"ח באדר ב תשפ"ד 28/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

נסיונות

היודע מקומו

אחת מהמידות השנואות ביותר על הקב"ה היא הגאווה, גם מי שנמצא במעמד של ראש לשועלים יכול ללמוד כיצד להפוך לזנב לאריות.

עולם החסידות י"ג בניסן תשס"ט - 07/04/2009 14:00
על חיים עבר נסיון מסוג שונה לגמרי.

בהיותו בוגר בהרבה מכפי גילו, מוכשר ובעל יכולת התבוננות מיוחדת ומעמיקה, קיבל חיים יחס מכבד, מעריך ואולי אפילו מעריץ, בכל חברה ומסגרת שהיה בה בחייו. הוא היה, מה שמכנים, 'בחור נחשב', מאן דאמר, שהכל רוצים לשמוע את דעתו ולמעשה, הולכים אחריו בעינים עצומות.
בלי שהוא עצמו בחר בכך, הפך חיים לפוסק האחרון בכל שאלה. כל דבר מביאים לפניו. התבוננותו, פקחותו, יגיעו ללא ספק להכרעה היותר נכונה ומוצלחת, ויתנו לענין המדובר הרבה יותר סיכויי הצלחה מכל דרך אחרת שהיו נוקטים בה.

צריך להיות מלאך, כדי להישאר ענוותן, שפל וצנוע, כאשר מאז שאתה בן שלוש, כרוכים הכל אחר מוצא פיך. חיים לא היה מלאך. אמנם גם מתנשא או 'שוויצר' לא היה מטבעו, ולכן, כנראה, זכה להיות מודע ולהתבונן על נקודות הגאווה שצמחו בו בהגיעו לגיל בחרות. אדם אחר היה ממשיך מן הסתם לשכשך במים הנעימים והחמימים של הערצת הסביבה אליו, בלי כל מפריע. מדוע לא? הם מעריצים ויש להם על מה, הוא מצידו טוב לב ונדיב, עוזר ומסייע בעין יפה, וברכות 'כל הכבוד' אכן מגיעות לו... אלא שחיים זכה לרצות טוב, ולכן לא רק בענייני האחרים זכה להתעמק ולהועיל, אלא גם בענייני פנימיות נפשו.

הוא התבונן והגיע למסקנה, שאם ימשיכו העניינים להתנהל כפי שהתנהלו עד היום, הרי הוא סיים את הקדנציה, כהגדרתו, בתור גאוותן גמור, מתנשא וחכם בעיניו, החש באופן מיידי שכל הסובבים אותו נופלים ממנו ברמתם.

ולא זה היה רצונו. "יותר מכל התגעגעתי תמיד לפגוש את המעלה העצומה והיקרה הטמונה בנפש כל אחד שהוא - אפילו הטיפש ביותר - כביכול", כך אמר לנו לא פעם בהתכנסות החברים. "זה קשה לי, כי 'קליפת השכל' שלי כל כך נחשבת, כל כך מוערכת, שזה גורם לי בעצמי למדוד את כל שאר האנשים בעולם לפי כמות שכלם... ואני יודע שזה שקר. לא כך כתוב בספרים הקדושים. הנשמה היא ברת המעלה האמיתית, והכבוד המגיע לכל אדם, הוא הכבוד בשל מעלתו הרוחנית, ולא משום סיבה אחרת".

היטב הבין חיים, שבעולם הבא 'עליונים למעלה ותחתונים למטה', והוא חרד שלא ימצא את עצמו במצב, שבו ככל שהיה בעולם הזה מכובד ונעלה, יהיה שם חלילה להיפך, בשל הגאווה שהתפתחה בו, חלילה.

אמנם הכרת הבעיה היא כבר מחצית הפתרון, וכפי שהיטיב להגדיר זאת אחד החברים, "ברגע שאינך רוצה להיות גאוותן, כבר עברת את כברת הדרך הכי משמעותית אל הניצחון, כי "בדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו".

וחיים רצה ללכת בדרך של ענווה, אבל זה היה לו קשה מנשוא. מתי ואיך יפתח ענווה, אם בכל מפגש עם הסביבה, אפילו היה שותק ולא פוצה את פיו ומעמיד פני טמבל גמור בנושא המדובר - לא היתה חולפת שעה קלה, וכבר היו הבריות 'מגלים' אותו ואת פקחותו?

ובכן הוא עשה מה שעשינו כולנו, בשבועות, ולפעמים אף בחודשים הראשונים להתעמקותנו בנושא מסוים.

התפללנו.

כי בתחילה בעוד אין לאדם דרך. כמו לפני קריעת ים סוף הוא עומד על החוף, מאחוריו המצרים, היצר הרע, מלפניו מים זידונים - כל העולם המבקש לבולעו ואינו מראה לו שום נתיב ושביל, והוא בתווך. כה קטן, כה מבולבל, כה אובד עצות.

מה יעשה חיים כדי להינצל מהגאווה? הכלל הראשון אצלנו אומר: תרצה ותתפלל. פשוט תרצה בשינוי, תאמין שהוא אפשרי עם ה' יסייע, ותתפלל, כדי לקבל את הסיוע.

חיים התפלל, התפלל, ועברו שלושה שבועות בדיוק מהיום שבו 'יצא לדרך'.

כמו בלי קשר, סתם באופן עקיף, קיבל חיים טלפון לישיבה, לילה אחד אחרי שלושה שבועות. על הקו היה אביו, שביקש לספר לו על ענין בלתי צפוי. הסבא, סבו של חיים, הוא תלמיד חכם חשוב וחסיד יקר. לאחרונה חלה התדרדרות במצבו הבריאותי, וההליכה בערב לבדו ובלי ליווי, אסורה עליו בהחלט, לאחר שנפל פעמיים ובנס ניצל משברים בגופו.

דא עקא, לסבא יש קביעות כל שבוע, שאינו יכול לבטלה בשום אופן, כל חיותו ושמחתו באים לו ממנה. מדובר על קבוצת אנשים מבוגרים כמוהו, חסידים ותיקים ואנשי משכמם ומעלה, שלומדים בחברותא, מוסרים שיעורים לזה, ופעמים רבות זוכים גם בנוכחות האדמו"ר בהתכנסויותיהם.

בחסידות ידעו על הקבוצה הזאת, קבוצה של 'נפילים' מן הדור הקודם, שהרבה הרבה היה להם להוסיף לכל מי ששוהה במחיצתם, ופעם בשבוע, היו נפגשים אלה עם אלה, למפגש של התחזקות, לימוד והתעלות.

אחרי מחשבה רבה, הוחלט לבקש מחיים, להלוות לסבא למפגש השבועי. לא, הוא לא יוכל להיכנס למפגש, את זה אין איש מעלה על דעתו, אבל מאחר שמדובר בשעה עד שעתיים של המתנה, אולי יוכל חיים ללמוד משהו מאחורי הדלתיים הסגורות של בית המדרש שבו נפגשת הקבוצה, עד שילווה את סבא בדרך חזרה...

הדבר הוסדר עם צוות הישיבה, וחיים התחיל לצאת, מדי שבוע, ללוות את סבא.

הדרכים הלוך וחזור היו עבורו תענוג גדול. השהיה מאחורי הדלת הסגורה - ההיפך הגמור מזה.

חיים מצא את עצמו בסיטואציה שמעולם לא הכיר כמותה. הוא היה רק מלווה. נער צעיר, כמעט חסר  דעת. לא נחשב כלל. בבואו היה דואג שסבא מצא את מקומו והוא מסודר עם כל מה שנחוץ לו, שתיה, מקל ההליכה וספר הלימוד. חבריו של סבא היו מברכים אותו לשלום אבל מיד פונים לסבא - הוא היה החידוש העיקרי מבחינתם...

חיים יצא לחכות בחוץ, וכל האנשים היקרים האלה, בעלי המעלה, חלפו על פניו פנימה והחוצה. פעמים אחדות הצליח לראות את האדמו"ר נכנס או יוצא. במשך שעה או שעתיים מדי פעם - היה יושב לבדו, בשקט, מאחורי הדלתות הסגורות, לומד או מהרהר לעצמו.

כן, זה היה זמן מיוחד במינו של התבוננות עצמית. של הימצאות בלי שום קהל מעריץ, על תקן של נער מלווה בלבד. אף אחד מאלה שהיו שם לא העלה על דעתו שחיים הוא 'מאן דאמר', חכם ופיקח במיוחד, שעצותיו נצרכות ונדרשות. היו שם באמת אנשים חכמים ומנוסים ממנו, וחוץ מזה, חיים ראה את האנשים המבוגרים והשכיל באמת לדעת, שלא לחכמים תהילה.

כשחולפות השנים, ניכר לעין כל מתבונן, שהעבודה העצמית, המידות, השמחה הפנימית והשלווה - הם המפתחות האמיתיים לאושר ולגדולה. לא יעזרו לאדם כל כשרונותיו, אם יהיה זעפן וחסר סבלנות. הוא לא יזכה לשיבה משמחת, אם יהיה כעסן ומתנשא. אבל אם יסגל לעצמו מידות טובות ומזג טוב, יזכה לחיים טובים באמת.

היו אלה שעות של התבוננות עצמית מרוכזת, אבל בתחילה, חיים לא קישר בינן לבין התפילות שלו בנושא גאווה וענווה.

רק אחרי שבועיים הוא חש, שמשהו בו מתחיל להשתנות, שהוא בתהליך כל שהוא של התבוננות פנימית, שהנה הנה היא ההזדמנות להתחיל בשינוי - הזדמנות שייחל לה ולא ידע מאין תבוא.

שלושה חודשים, מדי שבוע בשבוע, עברה על חיים אותה חוויה של 'להיות שקוף', לראשונה בחייו. זה היה עוצמתי עבורו ביותר, והוא חש שהפיק מן השעות השבועיות תועלת מוסרית אמיתית. אחרי שלושה חודשים, כבר חש כי למד כיצד להיות גם בין החברים שלו בני גילו, באופן שקוף קצת. הוא עשה לעצמו תרגילי דמיון - בהיותו מוקף בבחורים משיעורו, דימה בליבו שהוא מוקף בחבורה של סבא... מיד היה מרגיש שהוא מתקטן לממדים של מלווה, לממדים של נער קטן, וההילה של 'היודע והנבון', מסתלקת ממנו. זה היה עבורו כלי נפלא. ואז כמובן הגיע הטלפון לישיבה בשעות ערב, ובו סיפר אבא, כי אחרי מאמצים רבים הצליח לבטל קביעות שהיתה לו עצמו, ומהיום הוא ילווה את סבא לשיעור, וחיים לא יצטרך יותר לצאת מן הישיבה.

שוב היתה זאת התערבות משמייא שהוכיחה כי ה' יתברך מלווה את רצוננו הכן והאמיתי להיטהר - באמת!!