יום חמישי י"ח בתשרי תש"פ 17/10/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

אסון מעלות

אחד מפיגוע הטרור השפלים ביותר שבוצעו מאז קום המדינה היה רצח ילדי מעלות, בפיגוע טרור זה נרצחו כ"ב תלמידי בית הספר הדתי בצפת יחד עם שלשה ממוריהם וחייל צה"ל, ה' יקום דמם

מוטי מרינגר, כ"ג באייר תש"ע - 07/05/2010 06:04
שנת ה'תשל"ד – שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים מהמלחמות הקשות ביותר שידעה מדינת ישראל, למרות כישלונם של צבאות ערב במלחמה ואולי דווקא בגלל כך, הוסיפו ארגוני הטרור לפעול נגד ישראל וביצעו שלל פיגועי טרור רצחניים. אחד ממוקדי הטרור המרכזיים היה אזור דרום לבנון, באזור זה הוקמו מחנות פליטים של פלסטינים ובתוכם צמחו כפטריות אחר הגשם מחבלים וארגוני טרור.

בליל יום כ"ב באייר שנת ה'תשל"ד חצו את הגבול הצפוני של מדינת ישראל שלשה מחבלים חברי ארגון הטרור 'החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין' בראשותו של נוואף חוואתמה ימ"ש, שלשת המחבלים היו כולם ילידי ארץ ישראל, חסן לינוי היה יליד העיר חיפה, רחים זיאד יליד העיר טייבה ואחמד חרבי יליד העיר ירושלים, שלשה מחבלים אלו חונכו ואמנו בלבנון למעשי הרג ורצח ובלילה זה הם חדרו לישראל על מנת לממש את מלאכת עשיו אותה למדו.

המחבלים החלו נעים בכבישי הצפון בתורם אחר טרף וקורבנם הראשון היה טנדר בו נסעו פועלות בדרכן לעבודת יומן. המחבלים תקפו את הטנדר הרגו את אחת מנוסעותיו ופצעו כמה נוספות ואת הנהג, משביצעו את זממם נמלטו המחבלים ממקום האירוע ולא נלכדו. בשלב זה כבר נודע לכוחות הביטחון כי חוליית מחבלים חדרה לישראל מלבנון והיא פועלת באזור הצפון, אך טרם התאסף מספיק מידע על מנת ללכוד את המחבלים.

בשעות הבוקר המוקדמות הגיעו המחבלים לעיר מעלות, בשביליה של העיר הם נתקלו בפועל ניקיון תמים ותחקרו אותו היכן בית הספר של העיר והאם יש בו תלמידים, לאחר מכן ירו המחבלים באותו אדם והתירו אותו פצוע ושותת דם באמצע הרחוב. המחבלים המשיכו בדרכם ובאופן מקרי בחרו באחד מהבניינים הסמוכים נכנסו לתוך אחת הדירות וירו ביושבי הבית, היו אלו בני הזוג כהן ובנם אודי שהיה אך בן ארבע שנים כשנפלו קרבן מחרבם של המרצחים הי"ד. בנם בן השנה וחצי של בני הזוג – יצחק כהן – שהיה חרש אילם ניצל שכן לא השמיע רעש והמחבלים לא מצאו אותו.

מדירת משפחת כהן המשיכו המחבלים לבית הספר של מעלות שם שהו באותו הזמן למעלה ממאה מתלמידי התיכון הדתי בצפת. תלמידי התיכון בצפת יצאו ביום קודם לטיול באזור הגליל המערבי, למרות המתיחות בשל חדירת המחבלים הותר לתלמידים לצאת לטיול תוך הטלת מגבלה על הלינה בשטח פתוח, בעקבות האיסור על מחנאות החליטו בהנהלת בית הספר כי התלמידים ילונו בבית הספר 'נתיב מאיר' שבמעלות.

המחבלים הגיעו אל שערי בית הספר שם מצאו את המורה פנחס ועקנין מנמנם בתוך מכוניתו, באיומי אקדח הכריחו המחבלים את המורה להכניסם לתוך בית הספר, אחד מהם נשאר לשמור על השער וכדי למנוע הימלטות ובתוך בית הספר החלו שני המחבלים בהשתלטות מהירה על המבנה. בתחילת ההשתלטות רץ המורה ועקנין במדרגות בית הספר וצעק 'מחבלים – כל מי שיכול שיברח' ואכן שבעה עשר תלמידים הצליחו להימלט יחד עם מספר מורים ומלווים, בתוך הבניין נותרו כבני ערובה בידי המחבלים מאה וחמישה תלמידים ועשרה מורים, בין התלמידים היו נערים בוגרים יותר מחבריהם שהשתדלו להרגיע את התלמידים הצעירים והם היו אלה שעמדו במשא ומתן מול המחבלים, אחד מנערים אלו היה תלמיד כיתה י"א – ישי מימון מי שהיה לימים לראש עיריית צפת. המחבלים התבצרו מאחורי שורה של תלמידים וכך מנעו מהחיילים לירות לעברם ובנוסף הם מלכדו בלבנות חבלה את החדר בו שהו בני הערובה.

מיד כשנודע לכוחות הביטחון על האירוע הגיעו למקום כל הצמרת הביטחונית של ישראל,  שר הביטחון משה דיין שר המשטרה שלמה הלל הרמטכ"ל מוטה גור ואלוף פיקוד הצפון רפאל איתן - רפול. עד מהרה הציבו המחבלים את דרישותיהם בתמורה לבני הערובה, שחרור של עשרה מחבלים – רבי מרצחים ובנוסף להם עשרה נוספים ששמם יקבע על ידי אחד מהעשרה הראשונים, המחבלים גם דרשו כי שגרירי גרמניה וצרפת יהיו אלו שיתווכו בין הצדדים.

המשא ומתן נמשך מספר שעות במהלכן הציבו המחבלים אולטימטום לשחרור חבריהם עד לשעה שש בערב. בשעה שתיים בצהריים נאמר למחבלים כי התקבלה הצעתם, המחבלים שהאזינו לשידורי הרדיו באמצעות טרנזיסטורים שמעו גם מעל גלי האתר כי זו ההחלטה שהתקבלה והם המתינו לחילוף. במהלך היום היו המחבלים נעמדים מאחורי שורה של חמישה תלמידים ויורים אש רובים אל עבר החיילים המקיפים את בתי הספר על מנת לעורר הרתעה, מירי זה נהרג חייל צה"ל שתצפת על בנין בית הספר.

בסמוך לשעה שלוש בצהריים קיבלה ממשלת ישראל החלטה שלא להיכנע לדרישות המחבלים ולתכנן פעולה צבאית לחילוץ בני הערובה, משימת החילוץ הוטלה על סיירת מטכ"ל - מיחידות הקומנדו המובחרות של הצבא, בשעה חמש אחר הצהריים קיבלו החיילים את הפקודה לפתוח במבצע החילוץ וכרבע שעה לפני מועד פקיעת האולטימטום החל המבצע.

כוח משולב של סיירת מטכ"ל וסיירת גולני פרץ לתוך בית הספר חיסל את המחבלים וחילץ את בני הערובה, אך לפני חיסול המחבלים הם הבינו כי תוקפים אותם והצליחו לרצוח כ"ב ילדים קדושים וטהורים יחד עם עוד שלשה מורים, בנוסף פצעו המרצחים שישים ושמונה ילדים נוספים. חלק מהפצועים היו ילדים שניסו להימלט בקפיצה מחלונות בית הספר ונפגעו בנפילתם. בספרה 'לחיות מחדש' מתארת אחת הניצולות – שולמית סבן - את אותם רגעים "ההליכה אל החלון הייתה קשה ונתקפתי סחרחורת. בדרך נפגעתי מכדור ביד ורסיסים בגב. לאחר הליכה איטית הגעתי.... הרגשתי חלשה, ראיתי הכול שחור סביבי. אמרתי בלבי 'זהו, זה הסוף'. רציתי להגיד לפחות שמע ישראל. צעקתי בשארית כוחותיי "שמע..." ולא יכולתי לסיים. איבדתי את ההכרה... התעוררתי בבית החולים בנהריה לאחר שלושה ימים, כשאני חבושה ומחוברת לצינורות. המשפט הראשון ששאלתי היה 'מה, אני חיה?'

גם בין החיילים היו מספר פצועים ביניהם אוריאל חפץ שנותר משותק עד לסוף ימיו – חפץ זכה לעיטור המופת על פעולתו בחילוץ בני הערובה.

אסון מעלות היה אחד האירועים הטראומטיים ביותר בתולדות המדינה, בתחקירים שנעשו לאחר הפעולה התברר שרצף של כשלים גרם לכישלון הפעולה ולהריגת הילדים, הכישלון הראשון היה של החייל שהיה אמור לפגוע מרחוק במחבל ששמר על המסדרון, הצלף היה אמור לחסל את המחבל אך הוא רק נפצע קל ולמעשה קיבל הודעה מוקדמת על הפעולה המתקרבת. בנוסף, חייל אחר השתמש בניגוד להוראות ברימון זרחן שגרם לעשן ובלבול שהוביל לכשל הבא - מפקד הכוח טעה במיקום בני הערובה ופספס בגלל העשן את הכניסה לקומה הראשונה, רק משהגיעו לפתח הקומה השנייה התבררה ללוחמים טעותם והם מיהרו לחזור למטה. מסיבות שאינן ברורות חייל נוסף שהיה אמור לסייע לחברו לטפס לחלון החדר בו שהו בני הערובה לא מילא את תפקידו. רצף הכשלים נתן למחבלים את מרווח הזמן שנדרש מהם על מנת לבצע את הרצח המזעזע.

שנים רבות לאחר האירוע עדיין מוסיפה פרשיית אסון מעלות לעלות לכותרות מפעם לפעם, אחד ממתכנני הפיגוע ששלחו את המחבלים היה המחבל מחמוד עבאס מי שנקרא לימים אבו מאזן. אבו מאזן מכהן כיום כיושב ראש הרשות הפלסטינית וממשלת ישראל מנהלת עימו מגעים רשמיים, אבו מאזן הינו יליד העיר צפת ומספר פעמים מאז האסון הוא ביקש לבקר בעיר הולדתו אך בעקבות לחץ של תושבי העיר הדבר נמנע ממנו. לפני כחמש שנים ביקש אבו מאזן פעם נוספת לבקר בעיר אך ראש העיר מר ישי מימון שאף הוא מניצולי מעלות התבטא כי 'אבו מאזן אחראי לשליחת מבצעי הטבח במעלות, אחסום בגופי את כניסתו לעיר בה נולד'.

הנערים שנרצחו באסון מעלות הם: יעקב לוי בן 17, דוד מדר בן 15, יונה סבג בן 17, יעקב קבלה בן 17, מלכה אמרוסי בת 15, רחל אפוטה בת 16, שרה בן שמעון בת 16, תמר דהן בת 16, יוכבד דיעי בת 15, יפה כהן בת 17, רינה כהן בת 17, שושנה כהן בת 16, יהודית מדר בת 15 (אחותו של דוד מדר), שרה מדר בת 16, לילי מורד בת 17, צביה מור יוסף בת 15, יוכבד מזוז בת 16, אילנה נאמן בת 17, שרה סופר בת 15, מיכל סיטרוק בת 16, אביבה סעדה בת 15, אילנה תורג'מן בת 15.

הנערים הנרצחים יחד עם שלשת מוריהם שנרצחו נטמנו בבית העלמין של צפת בחלקת ילדי מעלות, בהלווייתם השתתפו אלפים רבים מזועזעים מהרצח השפל מעשי ידי חיות האדם. ארץ אל תכסי דמם.