יום ראשון ט"ו בסיון תש"פ 07/06/2020
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

משכן העדות

משכנו הראשון של הקדוש ברוך הוא בתוך בני ישראל היה במשכן העדות שנבנה על ידי בני ישראל בעת נדודיהם במדבר, משכן זה הוסיף להתקיים עוד במשך למעלה מחמישים שנה.

מוטי מרינגר א' בניסן תש"ע - 16/03/2010 06:00

לאחר שיצאו בני ישראל ביד רמה מארץ מצרים ועמדו בפני הר סיני הם חטאו בחטא העגל, בעקבות חטא זה איבדו עם ישראל את המעמד המיוחד לו זכו במעמד הר סיני ורק לאחר תפילה ותחנונים של משה רבינו הסכים הקדוש ברוך הוא למחול לעם ישראל על החטא. לאחר החטא עלה משה רבינו למרום בפעם השנייה לארבעים יום וארבעים לילה בהם ריצה את הקדוש ברוך הוא, ולאחר מכן עלה בפעם השלישית לארבעים יום נוספים בסופם ירד מן השמים עם הלוחות השניות. ירידה זו הייתה ביום הכפורים אז נתרצה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל על חטא העגל, ולמחרת יום הכיפורים הצטוו בני ישראל על ידי משה להתחיל את מלאכת בניית המשכן וכלשון הכתוב 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'.


לצורך בניית המשכן ציווה הקדוש ברוך הוא את משה לצוות את בני ישראל להביא תרומה. התרומה הנדרשת הייתה ממיני מתכות כזהב כסף ונחושת, ממיני בדים וצמר כתכלת וארגמן, תולעת שני, שש וצמר עיזים, עורות אילים מאדמים, עורות תחשים וכן עצי שיטים. בנוסף הצטוו בני ישראל להביא לצורך שימושו של המשכן שמן למאור ובשמים לצורך שמן המשחה וקטורת הסמים.


תרומה מיוחדת משאר התרומות הייתה תרומת השקלים מהם נעשו אדני הכסף. לאחר שמתו שלשת אלפי איש מבני ישראל בחטא העגל ציווה הקדוש ברוך הוא את משה למנות את בני ישראל, על מנת שלא תפגע עין הרע בנמנים הצטווה משה למנות את העם על ידי תרומת מחצית השקל אותה יתן כל גבר מעל גיל עשרים שנה. בתרומה זו נצטוו בני ישראל לתת מחצית השקל במדויק לנפש ונאסר עליהם להוסיף על סכום זה, בתרומה הכללית לעומת זאת תרם כל אחד כפי רוחב ליבו עד שאמרו העוסקים במלאכה למשה רבינו כי העם תרמו כבר מעבר לכמות הנדרשת לשם הקמת המשכן.

  []
תרומה מיוחדת הייתה תרומתם של נשיאי השבטים, נשיאים אלו עצרו עצמם בתחילה מלתרום וקיוו להשלים בתרומתם את מה שהעם יחסירו. ברם, לאחר שהעם תרם את חלקו לא נותר לנשיאים מה לתרום מלבד אבני השוהם שהיו על כתפי האפוד לזיכרון.


בוני המשכן היו בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה ואיתו אהליאב בן אחיסמך משבט דן. היה זה צירוף מכוון של בצלאל שמקורו משבט חשוב כשבט יהודה יחד עם אהליאב שבא משבט פחות של בני השפחות. לבצלאל ואהליאב סייעו במלאכה חכמי לב שקיבלו חכמה מן השמים לעסוק במלאכת המשכן.


המשכן גופו היה בנוי כולו מעצי שיטים. גם בלב המדבר מצאו בני ישראל ברשותם עצים לצורך המלאכה וזאת לאחר שנצטוו על ידי יעקב אבינו לקחת עמם את העצים לצורך בניית המשכן אותו ראה בנבואה. מידות עצי השיטים היו בגובה של עשר אמות, רוחב של אמה ואורך של אמה וחצי. האמה התחתונה של כל קרש הייתה עשויה משני יתדות שננעצו באדני הכסף, ובחלק העליון של העמוד היה חריץ אליו הוכנסה טבעת שחיברה את העמוד עם זה שלצידו. עמודי עצי השיטים היו כולם מצופים זהב טהור.


הכותל הצפוני וכן הכותל הדרומי של המשכן היו באורך של שלושים אמות המורכבות מעשרים קרשים כל כותל. כותל המערב היה בנוי משמונה קרשים ואורכו במדידה מתוך המשכן היה י' אמות. חלל המשכן חולק לשני חלקים, החלק הפנימי בגודל של י' אמות על י' אמות היה שטח קודש הקודשים ובו היה מונח ארון העדות. בקצהו של שטח זה עמדו ארבעה עמודי עצי שיטים מצופים זהב ולהם אדני כסף וווי זהב, עליהם נתלתה פרוכת עשויה בתכלת וארגמן תולעת שני ושש. הפרוכת הייתה עשויה מעשה אומנות הנקרא בלשון התורה 'מעשה חושב', היא הייתה ארוגה באריגה אחת אך משני צידיה נראו צורות שונות.


השטח שמהפרוכת כלפי מזרח היה שטח אוהל מועד שבחציו הפנימי עמדו השולחן, המנורה ומזבח הקטורת, ואילו חציו החיצוני של אוהל מועד היה ריק והוא הסתיים במסך עשוי אף הוא מתכלת וארגמן תולעת שני ושש. מסך זה היה תלוי על חמישה עמודי עצי שיטים מצופים זהב בעלי ווי זהב ואילו אדניהם היו עשויים מנחושת.

  []

על מנת לחזק את מבנה המשכן חוברו הקרשים שבכתלים על ידי בריחים. על קרשי המשכן מבחוץ נתלו טבעות זהב אליהם חוברו חצאי קנים מזהב, בתוך חצאי קנים אלו עברו בריחים עשויים עצי שיטים, בכל כותל עברו ארבעה בריחים מסוג זה. בנוסף עבר בתוך גוף הקרשים הבריח התיכון שהבריח את קרשי המשכן מן הקצה אל הקצה. בריח תיכון זה היה עובר דרך הקרשים על ידי נס. יש דעות שונות בדברי חכמינו ז"ל ממה היה עשוי בריח התיכון, יש שאומרים שהוא היה עשוי מהמטה של משה רבינו ויש שאומרים שהוא היה מהאשל אותו נטע אברהם אבינו בבאר שבע.


בשונה מגוף המשכן שהיה עשוי מעץ, תקרתו הייתה עשויה מבדים ועורות. הכיסוי הראשון של המשכן נקרא בשם 'יריעות המשכן', היו אלו עשר יריעות צרות וארוכות עשויות משש תכלת וארגמן ותולעת שני. אריגת היריעות הייתה במעשה חושב ובאריגתן צוירו בהן כרובים. מידות היריעות היו כ"ח אמה אורך ברוחב ארבע אמות. היריעות חוברו אחת אל חברתה בשתי קבוצות שנקראות בלשון התורה 'מחברות', כל מחברת כללה חמש יריעות שחוברו יחד ויצרו יריעה גדולה שמידתה כ' אמות על כ"ח אמות. בשפה אחת לרוחב כל מחברת חוברו חמישים לולאות עשויות תכלת, בסך הכל מאה לולאות מכוונות אחת כנגד חברתה. הלולאות חוברו בעזרת קרסי זהב שהפכו את כיסוי המשכן ליריעת ענק בגודל של כ"ח אמה על מ' אמה. כיסוי המשכן הונח עליו בצורה הבאה, כל מ' האמה נפרשו לאורך המשכן כאשר נקודת החיבור שבין שתי המחברות נמצאת בדיוק מעל לפרוכת המבדילה בין קודש הקודשים לשאר המשכן, עשרים אמה של מחברת אחת כיסו את המשכן מקודש הקודשים מזרחה והסתיימו בדיוק בסוף המשכן. עשרים האמה של המחברת השנית התחלקו כך, י' אמות מתוכם כיסו את קודש הקודשים, אמה בודדת כיסתה את רוחב העמודים של הקיר המערבי מלמעלה ושאר ח' האמות הונחו מאחורי המשכן וכיסו את הקיר המערבי מבחוץ. רוחב היריעות שהיה כ"ח אמה התחלק אף הוא, י' אמות כיסו את רוחב המשכן, ב' אמות נוספות כיסו את ראשי העמודים של הקירות הדרומי והצפוני ואילו ח' אמות שנותרו מכל צד כיסו את הקרשים מבחוץ.


מעל לכיסוי זה של המשכן הונח כיסוי נוסף עשוי מצמר עיזים. גם כיסוי זה הוכן בתחילה מיריעות בודדות שמדתן שלושים אמה על ארבע אמות. לכיסוי זה הוכנו י"א יריעות שחוברו למחברות נפרדות אחת של ה' יריעות והשנית של ו' יריעות, גם בקצה יריעות אלו נעשו לולאות שחוברו בעזרת חמישים קרסי נחושת. יריעות העיזים כיסו את המשכן כיריעות המשכן אך כיון שהיו ארוכות מהן בשת אמות היו עודפות עליהן אמה מדרום ואמה מצפון ולאחר הנחתן נראו מצדדים אלו האדנים בלבד. לאורך המשכן היו יריעות העיזים עודפות על יריעות המשכן שתי אמות במערב ושתי אמות במזרח, ב' אמות שבמערב כיסו את כל הקיר המערבי עד שאפילו האדנים לא נראו וב' אמות שבמזרח היו נופלות כלפי מטה ומכסות במקצת את פתח המשכן ככלה צנועה המכסה את פניה.


מעל לשתי מכסים אלו הוסיפו עוד מכסה עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים. מכסים אלו היו במידתן כמידת המשכן ולא גלשו כלל על קירות המשכן. נחלקו חכמינו ז"ל בצורות שני מכסים אלו, רבי ירמיה סבר שהיו אלו שני מכסים המונחים אחד על חברו, ואילו רבי יהודה סבר שהיה זה מכסה אחד שהיה מחולק לשנים, מחציתו עשוי עורות אילים מאדמים ומחציתו מעורות תחשים.


המשכן היה עומד בתוך חצר גדולה שמידותיה מאה אמה על חמישים אמה. מיקומו של המשכן בתוך החצר היה בחלקה הפנימי כאשר הוא מרוחק כ' אמה מקצה החצר במערב בדרום ובצפון ואילו ממזרח היה המשכן מורחק נ' אמה מפתח החצר. בחצר המשכן עמדו גם כיור הנחושת ומזבח הנחושת.


החצר כולה הייתה מוקפת בקלעים מעשה פשתן. מצד דרום ומצד צפון נתלו הקלעים על עשרים עמודים מכל צד, ואילו ממזרח וממערב היו עשרה עמודים בכל צד. העמודים היו נעוצים באדני נחושת ואילו העמודים עצמם היו מחושקים בחישוקי כסף. על מנת לחזק את העמודים הם היו מחוברים ליתדות של נחושת.


מיוחד היה הגבול המזרחי של החצר בו היה שער החצר. רוחב החצר היה חמישים אמה שהתחלקו בכותל זה לט"ו אמות של קלעים מכל צד התלויים על ג' עמודים בכל צד. עשרים האמה הנותרות שבמרכז הגבול המזרחי היו פתח החצר ובו ארבעה עמודים עליהם תלוי מסך מעשה רוקם באורך של עשרים אמה על גובה של חמש אמות.


בניית המשכן הסתיימה ביום כ"ה בכסלו, אך בנייתו נדחתה עד לחודש ניסן. ז' ימים קודם לחודש ניסן הוקם המשכן על ידי משה לצורך קיום שבעת ימי המילואים, אך בימים אלו הוא פורק בכל יום ונבנה מחדש למחרתו. הקמתו הסופית של המשכן הייתה ביום א' בניסן וחנוכתו נמשכה י"ב ימים בהם הקריבו נשיאי ישראל את מנחתם לקדוש ברוך הוא.


משכן העדות ליווה את בני ישראל לאורך כל תקופת שהותם במדבר, ואף לאחר כניסתם לארץ ישראל המשיך המשכן להתקיים במשך י"ד שנה בגלגל. לאחר שנים אלו נדד המשכן לשילה ואחר לנוב וגבעון אולם במקומות אלו היה המשכן כבר עשוי מאבן ולא מעצי שיטים.


משכן העדות שימש כמקום לשכינה בתוככי בני ישראל ודרך המשכן היה הקדוש ברוך הוא מתגלה למשה רבינו. במשכן היו בני ישראל מקריבים את קורבנותיהם ומתכפרים מעוונותיהם. גם לאחר שנבנה בית המקדש הראשון ונגנז המשכן, עדיין נותרה למשכן חשיבות רבה בעם ישראל במיוחד מהפן ההלכתי של ל"ט מלאכות האסורות בשבת שהגדרתן נקבעה לפי המלאכות אותן ביצעו לצורך הקמת המשכן.