מאמר
אסון המסוקים
עשרים וחמישה אמבולנסים, מהבהבים ומייבבים בסמוך לשתי שלדות המתכת הבוערות בלהב אש השמימה, אש הלוקחת עימה את חייהם של הבנים הצעירים, 73 במספר, יהי זכרם ברוך
יום שלישי, שנכפל בו כי טוב, ובתאריך כ"ח בשבט ה'תשנ"ז, ה-4 בפברואר 1997, נראה כי נכפל בבכי רע. מושב שאר יישוב שבצפון. אסון התרסקות שני המטוסים.
כאן זה קרה. באים להשתתף |
צלם |
המסוקים יצאו זה מאחורי זה משדה התעופה בבסיס מחניים שבצפון, ממזרח לחצור הגלילית וליד ראש פינה חמש דקות לאחר השעה חמש אחר הצהריים, לטיסה קצרה שאמורה היתה להסתיים עשר דקות לאחר מכן, במבצר הבופור, שמצפון מערב למטולה, אך הסתיימה רק חמש דקות מאוחר יותר, ולעולם לא נשלמה.
דקות ספורות לאחר ההמראה הגיעו שני המסוקים אל נקודת הגבול, וחגו מעל עמק החולה, מצפים לאישור לחציית הגבול. הכל התנהל כשורה, והמסוקים בצעו 'בדיקת אורות' על פי הנהלים, בה כובו האורות לקראת המעבר. כך, ראות לקויה נתנה יד לעלטה משהו, ואז התרחש האסון. שני המסוקים הכבדים התנגשו זה בזה, כאשר רוטור המטוס האחורי פוגע במסוק הקדמי, מסחרר את המסוק כולו וצונח אל הקרקע, מתרסק על עשרות החיילים והקצינים שבו אל אדמות קיבוץ דפנה בשטח פתוח. בינתיים, מנסה המסוק הקדמי לייצב את עצמו ולבצע נחיתת אונס, הוא מסתחרר באוויר, אך אינו מצליח לנחות כראוי ומתרסק אף הוא בחצר של צימר, שבאורח נס, היה ריק מאדם באותה השעה במושב 'שאר יישוב'.
כוחות ההצלה זורמים למקום מכל רחבי מחוז הצפון, רק כדי לחזות במו עיניהם במחזה הנורא, בו מוטלים שני המסוקים אל הארץ, ותחת שציפורי הברזל ינסקו מעלה, הן נעוצות בקרקע באורח טראגי, כששבעים ושלוש נשמות ישראל, לכודות בהן ועולות מתוכן בסערה השמימה.
מכלי הדלק והתחמושת שהיתה מאופסנת במסוק התובלה, למטרה של השמדה עצמית במקרה של נפילה בשטח אויב, מלבים את האש האדירה, שאינה מותירה אף סיכוי קלוש לחילוץ הלכודים שאולי שרדו את ההתרסקות. לכוחות ההצלה לא נותר לאחר מכן אלא למיין את חלקי הגופות על מנת להביאם לקבר ישראל.
אתר ההנצחה לנופלים [צלם] |
אבל כבד אופף את העם היהודי בתבל, ובארץ ישראל בפרט, והאסון מוכתר לדיראון כ'אסון הכבד ביותר בתולדות התעופה האווירית העולמית' בכי ומספד. פרקי תהילים למכביר נאמרים לעילוי נשמת הנופלים ויום אבל לאומי מוכרז, כאשר הארה עצומה מתגלית לפתע, חוצה מגזרים ומטלטלת את הארץ על האתאיסטים שתקעו בה יתד וסדק: 'הכל כתוב', מתחילה השמועה להתגלגל. הכל מופיע, בהפטרה שנקראה בשבת האחרונה, שבת פרשת יתרו, הפטרה הלקוחה מהנביא ישעיהו, בה מופיע אזכור ממשי לאסון, רצוף בשמות ובמספרים רלוונטיים לו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ." (ישעיהו, פרק ז', פסוקים ג', ד')
היו שהעמיקו לדרוש בנושא ומצאו הקשרים נוספים למספר 73, מספר ההרוגים, בצירופי גימוטריא של הפסוקים ובמספר המשפחות שהתגוררו באותה עת ביישוב 'שאר ישוב'. (73)
האסון הנורא, הכבד ביותר שארע לחיל האוויר הישראלי, ואחד הכבדים ביותר בתעופה האווירית העולמית (עד חמש שנים לאחר מכן בשנת ה'תשס"ב- 2002, בה הופל מסוק צבאי רוסי מעל צ'צ'ניה, ובו נספו 127 קורבנות הוכר ככבד ביותר שהתרחש אי פעם), מקבל ממד רוחני. אין מקרה, ולא לחינם נקטפו הבנים, כי יש מישהו שם למעלה, אשר סובב את הכל, ואיפשר לעיני בשר ודם לגלות טפח קטן בעת הסתר פנים נוראי שכזה, שוטף את העם היהודי גל של אמונה בכתובים וביוצרם, מוכיח שוב, ולא עבור אלו הבטוחים כבר, כי הכל מצוי בתורת ה'. הכל.
לחקר האסון, שלא היה אלא אחד משרשרת האסונות האוויריים שבם מעורים היו מסוקי ה'יסעור', אך גבה את מספר הקרבנות הרב ביותר: שבעים ושלושה בנים, מונתה וועדת חקירה מיוחדת על ידי שר הבטחון יצחק מרדכי בראשותו של מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף דוד עברי, אשר מסקנותיה, שהוגשו כחודש וחצי לאחר תום ימי ה'שלושים' על הנופלים, (כחודשיים וחצי לאחר האסון) הובילו לשורה של הדחות בצה"ל מתפקידים פיקודיים, תליית האשמה בטעות אנוש ובאי מילוי אחר הוראות הבטיחות, ולחקיקת תקנות בטיחות חדשות, כתקנה האוסרת על תובלת תחמושת והרכבת חומר הנפץ להשמדה עצמית במסוק בעת העברת כוחות חיילים ותקנות נוספות.
למרות החיפושים הנואשים, ה'קופסה השחורה' של המסוקים לא נמצאה, ועד היום נותרו רגעי החיים האחרונים של המסוקים ויושביהם בגדר הנסתר.
בארץ נבנו במקומות רבים אנדרטות לזכר הנופלים. האנדרטה הרשמית נחנכה אך לפני כשנתיים, בשנת ה'תשס"ח (2008) סמוך למקום האסון, ליד בית העלמין של קיבוץ דפנה שבגליל העליון. במחנה בית ליד הוקמה אנדרטה לזכר חיילי הנח"ל, מקורבנות התאונה, בשכונת הדר גנים שבפתח תקווה הוקם אתר הנצחה, וכן בשדרות הנשיא בחיפה. בשמורת הר מירון הוקם אתר הנצחה לחייל דרוזי שהיה בכח, ליד קיבוץ נגבה הוקמה 'גבעת תום ותומר', שינה גן בוטני לעצי ארץ ישראל ובית הכנסת ברחובות נקרא לזכרו של אחד החיילים שנספה באסון: גיל שרעבי.
אתר ההנצחה לנופלים בשאר ישוב [צלם] |
בצדו הדרום- מזרחי של המושב 'שאר ישוב', בו התרחשה התאונה, ניטעה 'חורשת הנופלים', בה נטועים שבעים ושלושה עצים כמניין הנספים באסון, ולזכרם.
כל שנה, עם קריאת ההפטרה, מתייחד עם ישראל עם זכר בניו הנופלים, בתפילה חמה לגאולה שלימה ולתחיית המתים במהרה בימינו. אמן.
ת.נ.צ.ב.ה