רבי שלמה לוריא נולד לאביו רבי יחיאל בסביבות שנת ר"ע. מקום לידתו שנוי במחלוקת: פוזנא או בריסק. שושלת היוחסין של משפחתו מגיעה עד רבינו שלמה יצחקי - רש"י. בשנות ילדותו קיבל תורה מאביו, ובשנות בחרותו נתגדל ונתחנך בבית אבי אמו רבי יצחק קלויבר שהיה גדול בתורה ואף מפיו קיבל תורה ומזכירו בספריו. רבי שלמה נשא לאשה את בתו של רבי קולנימוס הרב של אוסטראה ובריסק אשר עלה בסוף ימיו לירושלים ונודע שם לאיש מופת. אף מחמיו זה קיבל רבי שלמה תורה ומזכירו בספריו.

בימי נעוריו של רבי שלמה יצא שמו לתהילה כאחד מגדולי התורה שבדור והחלו לפנות אליו בשאלות בהלכה אף מהמדינות הרחוקות. רבי שלמה נקרא לרבנות בעיירות שונות ברחבי פולין וליטא וביניהם בריסק, אוסטרהא ולובלין, ובכל מקום שהיה הרביץ תורה בישיבה.

רבי שלמה היה רב מופלא בין רבני פולין. הוא היה בעל אישיות תקיפה ועצמאית ובעל כוח יצירה פורה וחוש ביקורת מפותח. בספריו הגדולים הוא מביע את דעתו בתוקף נגד כל הפוסקים ואין משא פנים בדינו. אין הוא נרתע מלשלוח את חרצובות לשונו, אף לא לראשונים כמלאכים. על ה"מגדול עוז" הוא כותב שהוא מצליף ומקלקל ומעוות הדברים בלי טעם וריח ועובר על איסור של "בל תשחית" על הדיו. על חכמי הצרפתים הוא כותב שהם כקליפות השום מול הרמב"ם. על רבי אברהם אבן עזרא הוא כותב שאין סומכים עליו כלל לא לחומרא ולא לקולא כיוון שהלך נגד המשנה, הגמרא וההלכה.

בהקדמת ספרו "ים של שלמה" הוא כותב כי מאז חתימת התלמוד התקבל התלמוד בישראל כמקור יחידי ובלעדי לדבר הלכה ואין לשום גאון ופוסק, גדול ככל שיהיה, להכריע הלכה כפי דעתו אם היא בניגוד למבואר לפנינו בתלמוד. על פי דרך זו הוא צועד בספריו, הוא מברר בכל דין ודין את שיטת התלמוד עצמו ומשווה את שיטות כל הפוסקים ומעבירם תחת שבט בקרתו ומכריע את ההלכה על פי התלמוד עצמו.

לספרו זה, ים של שלמה יש בגין כך חשיבות גדולה ועצומה לידיעת תולדות ההלכות והתפתחותן מדור דור. מקורות רבים ועשירים היו מונחים לפני רבי שלמה. ספרייתו כללה לא רק ספרי דפוס, כי אם גם הרבה כתבי יד של פוסקים ראשונים ובייחוד מחכמי צרפת ואשכנז. כמו כן היו בידיו ספרי מקורות ונוסחאות קדומות ומדוייקות.

בניגוד לדרך הלימוד שרווחה בשעתו בפולין - דרך הפילפול והחריפות, הייתה שיטתו של רבי שלמה פשטנית. תשומת ליבו הראשונית הייתה לקביעת הנוסחה הנכונה של התלמוד ומפרשיו - רש"י ותוספות, ובפוסקים - רי"ף, רמב"ם ורא"ש. אף בשטח זה של ביקורת והגהת הכתוב עשה רבי שלמה גדולות ונצורות. רבי שלמה מבקר קשות את אלו אשר דרכם להיגרר אחר הפוסקים מבלי לבדוק קודם אם פסקיהם מתאימים עם המקורות. בחריפות רבה הוא כותב נגד סמכותו המיוחדת של הרמב"ם ושאר פוסקים אחרים.

את עבודתו הגדולה החל רבי שלמה בשנת ש"ו בהיותו כבן שלושים ושש. המסכת הראשונה שבה החל היא מסכת בבא קמא ולאחר מכן מסכת כתובות. על מסכת יבמות הוא עמל במשך כשנתיים ימים ולא הגיע אלא לחצי המסכת, ובמסכת כתובות יגע כשנה תמימה ולא הגיע אלא לשני פרקים. או אז נוכח כי האריכות הרבה מהווה חיסרון, שכן יהיה זה למעלה מיכולתו להשלים ספר בהיקף שכזה, ומה עוד שהלומדים ילאו מלעיין בו, לכן נמלך רבי שלמה לצמצם ולקצר ככל האפשר ולא להביא עוד את כל הדעות כי אם את שיטתו שלו ובקיצור. אך לא עבר זמן מועט ורבי שלמה חזר לדרכו הראשונה והארוכה. בסמוך לזמן הזה הוציא רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, את חיבורו "בית יוסף" על ארבעה טורים, ואם כי ספר זה זכה לתהילה אצל רבי שלמה בגין החומר העצום המשוקע בו, אך הוא גם עורר את מורת רוחו של רבי שלמה על ש"עשה פשרות בענייני פסקי הלכות", שכן דרכו להכריע בין ברי"ף, רמב"ם ורא"ש על פי רוב הדעות מבלי לשים לב לדעות אחרות ובפרט אלו של בעלי התוספות. עוד מתרעם רבי שלמה על הבית יוסף, כי ספריו לא היו מוגהים והעתיק בספרו את הטעות ואף בנה על הטעות יסודות בהלכה. כל זה הביא את רבי שלמה לחזור למנהגו הראשון ולהאריך בכל דין ודין ולהביא את כל הדעות לבל יגררו הלומדים אחר הספר "בית יוסף". את ספרו זה "ים של שלמה" הוא חיבר לשש עשרה מסכתות כפי עדות תלמידו בהקדמה למסכת בבא-קמא, אך לידינו אנו לא הגיעו כי אם על שבע מסכתות.

עוד חיבור חשוב יש לו לרבי שלמה - "חכמת שלמה" המכיל הגהות לתלמוד ולמפרשיו רש"י והתוספות. בספר זה מתגלה רבי שלמה כחכם חוקר בעל חוש ביקורת מופלא. בדייקנות מופתית השווה רבי שלמה את נוסח דפוס וונציה שהיה לפניו עם נוסח כתבי יד עתיקים של התלמוד רש"י ותוספות. כמו כן הוא הציע גרסאות רבות על פי חדירתו למעמקי הסוגיות. בניו מעידים כי לא חשב כלל להדפיס חיבור זה ולא עשאו אלא ציונים ודרך לספרו הגדול ים של שלמה, אולם לאחר פטירתו ניאותו בניו להפצרת הרבים להדפיסו.

חלק ניכר מהגהותיו נכנסו בתוך התלמוד עצמו ובגין זה נתקצר הספר הרבה שכן השמיטו ממנו את כל ההגהות שכבר תוקנו על פיו. המהרש"א מרבה לחלוק על הכתוב בספר "חכמת שלמה", אך היה מי שכאב את כאבו של רבי שלמה והחליט להוציא לאור חיבור הנקרא "צוהר לבניין" שיתרץ את קושיות המהרש"א על רבי שלמה. ה"חתם סופר" בהסכמתו לספר זה מסנגר על רבי שלמה שהשכל האנושי מוגבל, ואי-אפשר לו לאדם להתעמק בשני דברים, ורבי שלמה התעמק בגירסאות הנכונות שבגמרא ולא בחידושים שבסוגיא, ולאחר מכן בא המהרש"א לשדה חרושה ונקייה ולא נותר לו אלא להתעמק בחידושים שבסוגיא ומקשה על רבי שלמה. והוכחה לזה, שבמסכתות שרבי שלמה לא הגיה אלא המהרש"א, כמעט ואין למהרש"א חידושים מבריקים.

חיבור שלישי יש לרבי שלמה והוא התשובות שהשיב לשואליו בדבר ה' זו הלכה. אף בספרו זה מתגלה רבי שלמה בעוז חריפותו וגאונותו. בספר זה הוא עמד בפולמוס חריף עם חלק מחכמי דורו, ועמד כחומה בצורה על דעתו נגד דעת הרבים. תקיפותו זאת לא הקנתה לו ידידים רבים והוא סבל רבות מתלמידי הגאון רבי שכנא ובנו רבי ישראל. בנוסף לזאת, נהו חלק מתלמידיו אחר שיטת הלימוד שלהם, דבר שהסב לרבי שלמה צער גדול.

בעל הרמ"א

מעניין לציין את יחסו של רבי שלמה לשאר בשרו - רבי משה איסרליש בעל הרמ"א. הוא התקרב אליו באהבה רבה יותר מאשר לכל חכמי זמנו, ועמד עמו בחליפת שאלות ותשובות הלכתיות. אף ממנו לא מנע רבי שלמה את שבט תוכחתו ובקורתו בעניינים שונים.

לא רק בגאונות ועמקות הצטיין רבי שלמה, אף במנה גדושה של חסידות הוא הצטיין. מנהגו היה, בשעה שישב על כס ההוראה, שיבוא מוכיח שיוכיחנו ויזהירנו כאילו הוא אחד מההמון שבשוק. וכשהיה המוכיח בא היה רבי שלמה מתעטף ויושב לשמוע דברי מוסר וכיבושין באימה ורעד.

מעשה מופת מספרים על רבי שלמה, פעם אחת ישב רבי שלמה בלילה וכתב את ספרו, אך לא היה לו כי אם נר קטן לחצי שעה. מאד הצטער על כך רבי שלמה כיוון שרצה ללמוד כל הלילה ונעשה לו נס ודלק הנר עד אור הבוקר. בנס זה ראה רבי שלמה אות מהשמיים להפיץ את ספרו. רבי שלמה נפטר ביום י"ב לחודש כסלו שנת של"ד והוא כבן שישים וארבע.