רבי איסר זלמן מלצר נולד בעיירה מיר שבפלך מינסק בשנת תר"ל לאביו רבי ברוך פרץ שהיה רב גדול בתורה וביראת שמיים. בשנת תר"מ, בהיותו כבן עשר שנים התחיל רבי איסר זלמן ללמוד אצל רבה של העיר מיר (בה הוקמה ישיבת מיר המעתירה)- רבי יום טוב ליפמן מחבר ספר "מלבושי יום טוב". כמו כן הוא למד גם בישיבת מיר, שנחשבה אז כפרוזדור לישיבת וולוז'ין המעטירה.

ישיבת וואלוז'ין בה למד רבי איסר זלמן

בשנת תרמ"ד, בהיותו כבן ארבע עשרה שנים, התחיל רבי איסר זלמן את לימודיו בישיבת וולוז'ין שהייתה אז בשיא פריחתה, בראשותם של רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב מוואלוז'ין] ורבי חיים הלוי סולובייצ'יק - יוצרי האסכולה התלמודית הליטאית, שהטביעה את חותמה כמעט על כל הישיבות, ועל שיטת לימודם של רוב הרבנים חובשי הישיבות ומרביצי התורה. שם בישיבת וולוז'ין התיידד והכיר את הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס מי שלימים היה ראב"ד העדה החרדית בירושלים. שבע שנים למד רבי איסר זלמן בישיבת וולוז'ין, ושנה אחת למד בישיבת ראדין אצל רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים".

הנצי"ב מרבותיו של רבי איסר זלמן

החפץ חיים. מרבותיו של רבי איסר זלמן בראדין [צלם]

בשנת תרנ"ב, בהיותו כבן עשרים ושתיים, נשא לאשה את בתו של הלמדן והגביר רבי שרגא פייבל פראנק מקובנא, שהיה ממקורביו של רבי ישראל ליפקין מסלנט אבי תנועת המוסר. רבי שרגא פייבל זה זכה לעוד חתן גדול בתורה - רבי משה מרדכי אפשטיין ראש ישיבת סלבודקה. זכייתו בחתנים שכאלו נבעה ממעשה שהיה. ביום חורפי קר וגשום הגיע לביתו של רבי שרגא פייבל המשולח של ישיבת וולוז'ין לאסוף כסף עבור הישיבה. כיוון שמנעליו של המשולח היו מלכלכות מטיט ובוץ, הוא החליט להיכנס לבית מהכניסה האחורית אשר דרך המטבח. בעל הבית בראותו זאת ציווה עליו שיצא מביתו ויכנס דרך הטרקלין הגדול והמפואר ושילכלך בדרך את השטיחים היקרים כדי להראות לבנותיו מהו כבוד התורה ומהו הדבר החשוב ביותר בעולם.

עוד מסופר על השידוך של שניהם, כי אלמנתו של רבי שרגא פייבל נסעה לישיבת וולוז'ין כדי למצוא שידוך של בן תורה לבתה, שכן כך ציווה רבי שרגא פייבל קודם מותו. ראש הישיבה, רבי נפתלי צבי יהודה, התחבט בין רבי משה מרדכי אפשטיין לרבי איסר זלמן מלצר. היא קראה לגיסה - בעל אחותה - לבחון את שניהם, אך הוא התקשה להכריע. כאשר שטחו את לבטיהם בפני רבי יצחק אלחנן מקובנא התקשה אף הוא להכריע בסוגיא זו. לבסוף הוא שאל אותם האם יש בבית עוד בת נוספת שאמורה להתחתן, ומשנענה בחיוב התקבלה ההחלטה ששני התלמידים המופלגים ישאו לנשים את בנות משפחת פראנק.

בשנת תרנ"ד, בהיותו כבן עשרים וארבע, נתמנה רבי איסר זלמן כראש מתיבתא [ר"מ] בישיבת "כנסת ישראל - סלבודקה". את תפקידו זה שלא היה קל בהתחשב בחוש הביקורת של התלמידים והרבנים, מילא בהצלחה רבה. בשנת תרנ"ז, שלח המשגיח של ישיבת סלבודקה - רבי נתן צבי פינקל - הסבא מסלבודקה, קבוצה של ארבע עשרה בחורים בחירים [הידועים בכינויים - הי"ד החזקה] כדי לייסד את ישיבת סלוצק. צעד זה נעשה בברכתו של רבי יעקב דוד וילבסקי [הרידב"ז] רבה של סלוצק. או אז נתמנה רבי איסר זלמן לשמש כר"מ בישיבת סלוצק.

במשך כעשרים ושש שנים, עד שנת תרפ"ג, הוא שימש כר"מ בסלוצק. אחרי המהפכה הסובייטית המשיך בפעולותיו בתור רב ור"מ, והיה מטרה לחיציהם של הייבסקציה, שהחליטה לחסל את כל מוסדות התורה. רבי איסר זלמן הוכיח אומץ לב רב בהגנתו על הישיבה, ואף נאסר פעמים אחדות. אחרי שחרורו הוא התחבא זמן מה בכפר הסמוך לסלוצק, ולבסוף נאלץ לברוח על נפשו. בשנת תרפ"ג הוא נמלט בחשאי דרך הגבול הפולני לקלצק, עיירה ששכנה על יד הגבול הרוסי, ושאכסנה את ישיבת "עץ חיים" עוד משנת תרפ"א, בראשותו של חתנו הגאון רבי אהרן קוטלר. במשך כשנתיים מסר רבי איסר זלמן שיעורים בקלצק עד לעלייתו לארץ ישראל בשנת תרפ"ה.

בירושלים נתמנה רבי איסר זלמן לעמוד בראשות ישיבת "עץ חיים" ושימש במשרה זו עד יומו האחרון בשנת תשי"ד. למעשה, כשישים שנה שימש רבי איסר זלמן כראש ישיבה, משנת תרנ"ד בסלבודקה ועד שנת תשי"ד בעץ חיים בירושלים. כמשגיח בישיבת עץ חיים שימש הצדיק הירושלמי הנודע רבי אריה לוין שאף היה מתלמידי רבי איסר זלמן בסלוצק.

מדי ליל שבת לאחר הסעודה היה נוהג רבי אריה לוין לעלות לביתו של רבי איסר זלמן ולדבר בדברי תורה ולהעלות זיכרונות מלפני עשרות שנים. פעם אחת שאלו רבי איסר זלמן: היכן אכלת בעת לימודך בישיבת סלוצק? ענה רבי אריה כי בשבתות אכל אצל פלוני. שאלו רבי איסר זלמן: ובימי החול היכן? רבי אריה מנה מספר בעלי בתים שאכל אצלם. הרגיש רבי איסר זלמן כי עדיין חסרים כמה ימים בשבוע, ושאל: וביתר הימים היכן אכלת? שתק רבי אריה ולא ענה. לאחר לחצים אמר כי היו ימים בהם לא אכל כלום. בשעה מאוחרת בלילה, לאחר שרבי אריה חזר לביתו, נשמעו נקישות על דלתו. בני המשפחה נדהמו לראות את אשתו של רבי איסר זלמן בפתח. היא אמרה להם כי לראש ישיבה אין מנוח לאחר שנודע לו כי ימים שלמים הוא לא שם לב כי לתלמידו אין מה לאכול... הלך רבי אריה לביתו של רבי איסר זלמן ובקושי רב הצליח להרגיעו ולתלות אשמה זו בו שלא סיפר עליה לאיש.

פעם אחת הגיע אדם להתנצל בפני רבי איסר זלמן על שלא כובד בסידור חופה וקידושין. רבי איסר זלמן בענוותנותו כי רבה הצליח לשכנעו כי הרב שקיבל תפקיד זה ראוי לכך יותר ממנו. השומע, ששמע את הדברים מתוך ענווה אמיתית, התפעל מאד ושאלו האם הוא יקבל שכר בעולם האמת על מידות שכאלו שכן מידות אלו אינן יכולות לבוא לאדם על ידי עבודת המידות כי אם מלידה. על זאת השיב לו רבי איסר זלמן בפשטות שאכן הוא לא יקבל עליהן שכר...

רבי איסר זלמן אמר פעם כי הוא יודע להבחין על כוס האם היא טבולה או לא. הוא היה מנסה לצייר את שם הויה על גבי הכוס ואם לא ייראו האותיות עליה בבירור אות וסימן הוא כי אינה טבולה. והדברים נשגבים.

רבי איסר זלמן הצטרף ל"אגודת ישראל" עם היווסדה בקטוביץ בשנת תרע"ב. כמו כן הוא השתתף בכל שלושת הקונגרסים העולמיים של אגודת ישראל, ובשנותיו האחרונות כיהן כ"ראש מועצת גדולי התורה" - המוסד העליון של אגודת ישראל העולמית. הכרוז האחרון שיצא ממנו, שבועות ספורים לפני פטירתו, היה בנוגע לכנסיה הרביעית של אגודת ישראל בירושלים בשנת תשי"ד.

רבי איסר זלמן היה ממקימי "ועד הישיבות" בווילנא יחד עם ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודז'ינסקי בעל ה"אחיעזר", שהיה עמם בידידות עזה ושיתף אתם פעולה בעבודתם הציבורית. רגש האחריות לכלל ישראל ומידת הטובה שבו, שהגיעו לשכלול ולשלמות, המריצו אותו לעסקנות הציבורית. גם זו הופיעה אצלו ביושר, כנות ואצילות. הוא התרחק ממחלוקת, אף שעמד על עקרונותיו ולא ויתר על תג של ציווי הלכה. אולם מרכז פעולותיו, עיקר כל רצונותיו, מחשבותיו ומעשיו, היה הרבצת התורה בעומק וברוחב. הוא היה מעמיק בלימודיו, והיה מרחיב את השפעתו, במישרין ובעקיפין, עד שיצאו מבית מדרשו מאות לומדים מופלגים, גדולים בתורה, רבנים ותלמידי חכמים שתפסו מקומות חשובים בעולם התורה.

רבי איסר זלמן חיבר שבעה חיבורים גדולים בשם "אבן האזל" על הרמב"ם. אשתו לא רק שהמריצה אותו להוציאם לאור, אלא אף כתבה בכתב ידה את כל הכתבים כדי להביאם לדפוס. רבי איסר זלמן נפטר ביום י' לחודש כסלו שנת תשי"ד והוא בן שמונים וארבע. נדירים האנשים אשר משאירים חותם כה גדול על החיים לאחר הסתלקותם. רבי איסר זלמן היה אחד מאלה. העמיד תלמידים לאלפים, ספריו נלמדים ברבים מבתי המדרשות. רושם הנהגתו את הציבור החרדי, ובכלל זה המאבקים לשמירת צביון יהודי במדינת ישראל, קיים עד היום הזה.