רבי דוד בן זימרה נולד בשנת רל"ט למשפחת תלמידי חכמים שחיו בקהילה המשגשגת והפורחת שבספרד שם ספג את תורתו אצל רבו המקובל רבי יוסף סראגוסי מסיציליה. היה בן י"ג שנה בזמן הגירוש הנורא מספרד והוא נדד עם משפחתו לפאס שבמרוקו.

בתקופה מאוחרת יותר של חייו עלה לארץ ישראל  וישב בצפת ובירושלים אולם גם בארץ היו הפרעות מנת חלקו ואם לא די בכך סבל מהמצב הכלכלי הקשה והוא נאלץ לעבור למצרים. באחד מכתביו (שו"ת ח"ד ע"ב) כתב בעניין: "כולנו דעתנו לחזור ולדור בארץ ישראל, ועל זה הטעם אנו סומכים לדור במצרים אף על פי שהתורה אמרה לא תשוב בדרך הזה עוד. וכיוון שאין אנו יורדים להשתקע, אלא לגור וכאשר תמצא ידינו נחזור לארץ ישראל".

במצרים מצא את מקומו בישיבתו של רבי יצחק הכהן שולל שם מונה לאב בית הדין. לאחר שנכבשה על ידי העות'מאנים עמד בראש הקהילה המקומית ובנוסף לתפקידו כאב בית הדין שימש בתפקידים נוספים כראש הישיבה, כגבאי צדקה וכאחראי על הרכוש היהודי הציבורי. את פרנסתו מצא ממסחר בתבואה ובעורות והתעשר מאוד.

בתפקידיו אלה החזיק במשך כארבעים שנה ובשנת שי"ג בערך חזר לירושלים אך המיסים הכבדים שהוטלו עליו הביאוהו לעקור מן העיר והוא עבר לצפת. בצפת התקרב לבן דורו הגאון רבינו יוסף קארו שהיה מתייעץ עימו רבות ולמבי"ט, רבי משה ברבי יוסף מטיראני. הרדב"ז עצמו היה רבו של רבי בצלאל אשכנזי, בעל "השיטה מקובצת" ושל רבי יעקב קאסטרו. זכה לגילוי אליהו בעקבותיו חזר בו מבקשתו מהאר"י הקדוש להפסיק לדרוש בקבלה ברבים והורה לו להמשיך.

הרדב"ז כתב למעלה מעשר אלף שו"תים אולם קיימים בידינו רק חמישית מהן שכן כל היתר אבדו. התשובות ארוכות ומגוונות ועוסקות במגוון רחב של נושאים בתקופה קשה לישראל ורצופה רדיפות ופגיעות בהם. באחת השאלות למשל (שו"ת רדב"ז, ח"ג, רכ"ז) נשאל על ידי יהודי מה עליו לעשות במצבו שכן השלטון רוצה לקטוע לו איבר ואם יסרב יהרגו את חברו. לשאלה זו השיב הרדב"ז כך: "תשובה זו מידת חסידות אבל לדין יש תשובה. מה לסכנת איבר בשבת שכן אונס דאתי משמיא, ולפיכך אין סכנת איבר דוחה שבת. אבל שיבוא הוא האונס עליו מפני חברו לא שמענו. ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם, וצריך שמשפטי תורתנו יהיו מסכימים אל השכל והסברא. ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חברו? הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מידת חסידות ואשרי חלקו מי שיכול לעמוד בזה. ואם יש ספק סכנת פיקוח נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה".

עוד נשאל על אדם הנמצא בכלא ונותנים לו יום אחד להתפלל, באיזה יום יבחר, את היום הקרוב או שמא יחכה ליום הכיפורים או פורים וכו'. השיב הרדב"ז שיתפלל תיכף אותו היום ולא יחמיץ המצווה להמתין עד ליום אחר.

מבין חיבוריו ניתן למצוא את כללי הגמרא בספר "מהררי נמרים", "מכתב לדוד" שהוא פירוש על שיר השירים, ספר קבלה בשם "מגן דוד" המבאר את אותיות הא"ב, "יקר תפארת" שהוא פירוש למשנה תורה של הרמב"ם ו"מצודות דוד" ובו באור לתרי"ג מצוות ועוד, אולם פרסומו בא לו בעיקר בגלל חיבורו הגדול - שו"ת רדב"ז בגינו נמנה בין גדולי המשיבים שהיו לעם ישראל.

לאחר עשרים שנות פעילות בארץ בשנת של"ג כשהוא בן תשעים וחמש שנה הסתלק לבית עולמו בשיבה טובה.