מאמר
האדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן זצ"ל
האדמו"ר השישי בשושלת לעלוב המפוארת היה רבי משה מרדכי בידרמן זצ"ל, כבר בגיל צעיר נודע רבי משה מרדכי כקדוש וטהור ובהנהגות אלו המשיך עד להסתלקותו מן העולם
כששאלוהו, מה יחפוץ לעשות ובמה יעסוק כשיגדל? ענה להם בחכמתו: "כל אומן, מלמד את בנו ונכדו את המקצוע בו עסק במהלך חייו. זקני ואבי, יעשו גם כך וילמדוני מלאכתם.."
רבי משה מרדכי נודע כעילוי וכשקדן עצום. כבר בגיל 15, היה מקיץ בחצות הלילה, הולך להיטהר במקווה ומחיש צעדיו אל הכותל המערבי, שהיה סמוך כאמור למקום מגוריו, בכדי לערוך תיקון חצות. בגיל 17 הוסמך להוראה ע"י רבני ירושלים, אך הוא סירב להתהדר בכתרה של תורה, והסתיר את ידיעותיו הרבות, מפני הסביבה.
לאחר פטירת אביו בצום גדליה תר"ץ, הפצירו בו עדת החסידים ליטול לידיו את מוסרות ההנהגה, ורק לאחר שלא יכול היה לסרב, נעתר לבקשתם והחל להנהיג את החסידות ביד רמה.
היה הרבי הראשון, שהנהיג את המסורת לשבות בשב"ק, בצל רשב"י במירון. שבת פר' בהעלותך, נבחרה על ידו לנסיעה זו, בה התמיד 40 שנה. ידוע חולי ורווי ייסורים היה, כל ימי חייו. בחג השבועות תשמ"א, התבטא באזני מקורביו: "קיבלתי עלי יותר מדאי".. באותו רגע, לא הבין אף אחד את כוונתו. למחרת נפל למשכב, ושיתוק מוחי ריתק אותו למיטתו, עד יומו האחרון. בכ"ד טבת תשמ"ז, נסתלק הרבי לבית עולמו, ונטמן בהר הזיתים בסמוך לקברי אבותיו.