מאמר
הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל
הגאון רבי חיים סולובייצ'יק היה ממייסדי דרך הלימוד הישיבתית הנהוגה כיום בעולם הישיבות הליטאי ותלמידיו הפיצו דרך זו ברחבי העולם הליטאי
אביו היה הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, ראש ישיבת וולוז'ין,העיר שבה נולד ר' חיים. [] |
בגיל 27 מונה לראש הישיבה. היה זה כבר לאחר פיתוח שיטת בריסק המפורסמת. בשלב מסויים, רבי חיים ביקש לנטוש את המשרה ולשוב לעירו של אביו בעל ה'בית הלוי' בבריסק. ראשי הקהילה בראשותו של הנצי"ב, הפצירו בו כי יישאר, ולאות הוקרה על הסכמתו, העניקו לו קופסת אתרוג כתשורה.
עם פטירת אביו, בשנת ה'תרנ"ב, ממלא רבי חיים את מקום אביו כרבה של בריסק, ושמעו מתפרסם בכל רחבי ליטא. למרות גאונותו ושנינותו הרבה, רבי חיים אינו רואה עצמו כאדם רם מעלה ומתיידד עם פשוטי העם, ולעיתים אף עם הזאטוטים.
רבי חיים אינו חס על כבודו, אך הקפיד מאד בכבודם של אחרים. כך למשל, למרות שהיה מעשן, נמנע מלפלוט את העשן כאשר שהה בנוכחות בני אדם, והיה בולע את העשן אל קרבו למרות הסכנה שבדבר. כאשר נשברי לב ואלמנות עמדו על הפרק, היה מעדיף אותם על פני אחרים.
לאחר השריפה הגדולה שהייתה בבריסק בשנת תרנ"ה, סייע רבות בהקמת ההריסות, ולא הסכים לישון בביתו אלא על הרצפה במסדרון בית הכנסת. בתחילת כהונתו, מסרו לידיו את משכורתו מידי הקהילה, אך הוא חילק מייד את הכסף לעניים, עד שנאלצו למסור את משכורתו לידי הרבנית.
כשפרצה המלחמה הראשונה, בשנת תרע"ד. היו הרוסים עוצרים וכולאים את הרבנים, כדי שהציבור יוכרח לפדותם בדמים. ר' חיים שגם חשש שמא יגייסו את בניו לצבא, נמלט מבריסק למינסק. בעקבות הרעב והמחסור החמור ששרר מטבע הדברים בתקופת המלחמה, בני הקהילה חילקו מזון לכל הפליטים שהתקבצו למינסק, ביניהם 14 מבני משפחתו ובעלי בתים מהעיר בריסק. רבי חיים סרב לקחת אוכל, ונמנע ליטול מהקופה שמא יגרע בכך חלקם של אחרים.. העילוי ממייטשיט הגאון רבי שלמה פוליאציק זצ"ל, אמר, כי הסיבה שתורתו של ר' חיים התקבלה יותר מתורתם של אחרים, מכיוון שהיה בעל חסד.
גם בגדיו היו בפשטות מופלאה. כאשר נסע לעיירה מעזריטש שבפולין, לצורך הפעלת השפעתו בנושא הרבנות, חבש כובע פשוט כאחד האדם. לתמיהת ראשי הקהל שהשתאו לראות את הגאון שאינו מתהדר בלבושו כיאה לרב בישראל, השיב ואמר: ' בבריסק אני חייב ללכת בכובע רבני שכן הם מינו אותי כרבם, אך כאן אני פטור מהאצטלה שנכפתה עלי'..
למרות היותו ליטאי הכיר בחיוניות החסידות ולא התנגד לשיטתה, כ"ק האדמו"ר הרש"ב זצוק"ל מליובאוויטש, היה מידידיו הקרובים ביותר ולחם יחד עמו נגד הגזירות השונות של רוסיה הצארית.
התנגד בחריפות רבה לציונות. הוא טען : "העולם חושב שמטרת הציונות היא להקים מדינה ויש חשש שאגב כך יעקרו את הדת, אולם זו טעות. מטרת הציונות היא לעקור את הדת ולמען מימוש מטרה זו הם רוצים להקים מדינה חילונית" . אחר האסיפה הידועה בקטוביץ ליסוד תנועת אגודת ישראל, בה השתתף, החליט להתנגד גם אליה.
רבי חיים היה בריא וחזק כל ימיו עד פטירתו בגיל 65. אך מאורעות המלחמה וטלטולי הדרך הביא לרפיסות כוחותיו. בנו הרב מבריסק הגרי"ז זצ"ל, סיפר כי הרופא שביקר את רבי חיים, טען שהוא נראה כאדם בן תשעים ולא צעיר כפי גילו האמיתי באותה עת. רבי וועלוולה הסביר לו, כי מוחו היה פעיל בצורה שאין לה אח ורע. מה שאביו נראה כה חלוש כמו הזקנה שקפצה עליו, הינן מחמת היגיעה הרבה, בה הגה בתורה כל ימי חייו !
קברו של רב חיים מבריסק הנמצאת בבית הקברות היהודי בוורשה | צלם |
בניו היו מרן הגאון רבי יצחק זאב זצ"ל שמילא את מקומו בבריסק, רבי אברהם גרשון ורבי משה, זצ"ל.
מתלמידיו: הגאונים רבי איסר זלמן מלצר, רבי אלחנן וסרמן ורבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל.