יום חמישי י"ח באדר ב תשפ"ד 28/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

רבי משה בן מימון-הרמב"ם

"הנשר הגדול" כך כונה רבינו משה בן מימון - הרמב"ם, הרמב"ם נולד בספרד וחי ופעל במצרים, חיבר חיבורים רבים שהפכו לספרי יסוד בפסיקה היהודית ובמחשבת ישראל, הרמב"ם נפטר במצרים ועל פי בקשתו נטמן בעיר טבריה בארץ ישראל, על קברו נכתב "ממשה ועד משה לא קם כמשה"

מוטי מרינגר ו' בחשון תש"ע - 24/10/2009 19:00

רבי משה בן מימון - הרמב"ם נולד בעיר קורדובה שבספרד לאביו רבי מימון שהיה דיין העיר, שם המשפחה של הרמב"ם היה בן עובדיה על שם אבי שושלת הדיינים בקורדובה רבי עובדיה דיין, יש שיחסו את הרמב"ם עד לרבי יהודה הנשיא ודוד המלך.

דיוקנו המפורסם המקורי של הרמב"ם  

הדעות חלוקות בדבר תאריך הלידה המדויק של הרמב"ם, בסוף הפירוש למשניות שחיבר הרמב"ם הוא כותב "אני משה בר מימון הדיין... ...התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות". שנה זו היא שנת ד' אלפים תתקכ"ח לבריאת העולם אם בשנה זו הרמב"ם היה בן 30 שנה אם כן לידתו הייתה בשנת ד'תתצ"ח, לעומת זאת נכדו של הרמב"ם רבי דוד הנגיד כותב באחת מאיגרותיו כי סבו הרמב"ם נולד ביום י"ד בניסן שנת ד'תתצ"ה שלש שנים מוקדם יותר מהשנה הכתובה בפירוש המשניות, הדעה הרווחת כיום היא שהרמב"ם נולד ביום י"ד בניסן ככתוב באיגרתו של רבי דוד הנשיא אולם השנה הייתה שנת ד'תתצ"ח כפי שנכתב בפירוש המשניות (קרא עוד על הסוגיא במדור יש לי מושג).

המסורת מספרת כי לאחר שהתאלמן רבי מימון מאשתו הוא נצטווה בחלום לשאת את בת הקצב וממנה נולד הרמב"ם, בהיותו ילד התקשה הרמב"ם בלימודיו וגורש מהבית, בדרכו פגש הרמב"ם את רבי יוסף הלוי - הר"י מיגאש שקירב אותו והתפלל עליו עד שנפתחו לו מעיינות החכמה, מעשה זה מוטל בספק כיון שהר"י מיגאש נפטר כאשר היה הרמב"ם ילד קטן כבן חמש או שבע שנים.

תקופת לידתו של הרמב"ם הייתה בשלהי תקופת תור הזהב של יהדות ספרד, באותם ימים מרבית יהודי ספרד חיו תחת שלטון המוסלמים שהיו סובלניים כלפי היהודים ודתם ואיפשרו להם לקיים את התורה ומצוותיה, בשנת ד'תתק"ח לערך כבשו שבטים מוסלמים קיצוניים שנקראו אל-מוואחידון את ספרד והחלו מצרים את רגליהם של יהודי ספרד, בעקבות כיבוש זה עזבו יהודים רבים את ספרד המוסלמית וכך הקיץ הקץ על תור הזהב המפואר של יהדות ספרד, גם משפחתו של הרמב"ם עקרה מספרד והחלה במסע נדודים בתורה אחר מקום מבטחים, בעת שנמלטה המשפחה מספרד היה הרמב"ם בן עשר שנים בלבד, במשך עשר שנים נדדה המשפחה, ולאחר מכן בסביבות שנת ד'תתקי"ט ניסו להתיישב בעיר פאס שבמרוקו, במרוקו כתב הרמב"ם מספר חיבורים, ביניהם החל הרמב"ם לכתוב את פירושו על המשניות אותו סיים כעבור שבע שנים לאחר שעברו לאלכסנדריה שבמצרים, גם במרוקו לא מצאה משפחתו של הרמב"ם מנוחה, הקנאות המוסלמית התרחבה במהירות והיוותה סכנה ליהודי פאס, בשנת ד'תתקכ"ה עקרה משפחתו של רבי מימון ממרוקו ובאה לארץ ישראל, בתחילת דרכם בארץ ישראל שהו בני המשפחה בעיר עכו ומשם עברו לירושלים וחברון, על ביקורו בארץ ישראל כותב הרמב"ם "בליל אחד בשבת, שלושה ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו, וניצלתי מן השמד ובאנו לארץ-ישראל, ויום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים, אני וביתי עד סוף כל הדורות. וביום שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשוון, שנת עשרים ושש ליצירה, יצאנו מעכו לעלות לירושלים, ונכנסתי לבית הקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לחדש מרחשוון. ובאחד בשבת, בתשעה בחדש מרחשוון, יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותיי במערה. ואותו היום עמדתי במערה והתפללתי שבח לא-ל על הכל. ושני הימים האלו, שהם שישי ותשיעי במרחשוון, נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם ואכילה ושתיה, אלוקים יעזרנו על הכל ויקיים לי נדרי לה' אשלם אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה בחורבנה, כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה אמן". באותם ימים היתה הקהילה היהודית שבארץ ישראל קטנה ועניה, לאחר מספר חודשים בהם ניסתה משפחת הרמב"ם להתאקלם, הם עזבו את ארץ ישראל ועברו למצרים, במצרים התגוררה המשפחה באלכסנדריה ולאחר חמש שנים עברה לעיר פוסטאט הסמוכה לקהיר, בפוסטאט נשא הרמב"ם לאשה את בתו של רבי מישאל הלוי וממנה נולד לו בנו יחידו רבי אברהם.

בית הרמב"ם במרוקו  

בשבתו במצרים התפרנס הרמב"ם ממסחר באבנים טובות אותו ניהל אחיו רבי דוד, בשנת ד'תתקל"ז לערך טבע רבי דוד בעת שהפליג לצורך המסחר להודו, יחד עימו טבע אוצר גדול של אבנים טובות ומרגליות שחלקו היה שייך לרמב"ם, מרוב צער על פטירת אחיו חלה הרמב"ם תקופה ארוכה וגם אחרי שהבריא התאבל על אחיו עוד שנים רבות.

מלבד גדלותו של הרמב"ם בתורה ומכמניה היה הרמב"ם גם בקי גדול בחוכמות כלליות כמו חכמת הכוכבים וחכמת הרפואה, בשנת ד'תתקל"א עלה לשלטון במצרים המלך צאלח א-דין, עם עלותו לשלטון התמנה הרמב"ם כרופאו האישי של המלך תמורת משכורת מקופת המלך. מעשים רבים נקשרו בדבר חוכמתו של הרמב"ם בהיותו בחצר המלוכה, מספרים כי רופאי החצר שקינאו ברמב"ם ניסו פעמים רבות להשחיר את פניו בעיני המלך ואף להורגו, באחת הפעמים התווכחו הרופאים עם הרמב"ם בפני המלך האם ניתן לרפא עיוור מלידה כך שיוכל לראות כאחד האדם, הרמב"ם טען שהדבר אינו יתכן ואילו הרופאים חלקו עליו, הוחלט על ידי המלך שהויכוח יוכרע על ידי עיוור מלידה שיובא לפני המלך והרופאים ינסו לרפאותו, העיוור הובא לפני המלך והרופאים החלו רוקחים משחות וסממנים אותם משחו על עיניו של העיוור חלף זמן מה והנה העיוור מתחיל לזעוק כי הוא מצליח לראות, הרמב"ם לא איבד את עשתונותיו ונטל מפית אדומה אותה נפנף למול עיני העיוור ואמר אם כעת אתה רואה היטב אמור נא לי בבקשה מה צבעה של מטפחת זו, הסתכל העיוור במטפחת ואמר כי צבעה אדום, שאל אותו הרמב"ם אם אכן עיוור אתה מלידה כפי שטענו הרופאים מנין לך כיצד נראה הצבע האדום שידעת כה טוב לזהותו, המלך נוכח בצדקתו של הרמב"ם ופני הרופאים חפו.

באיגרת ששלח הרמב"ם לרבי שמואל אבן תיבון הוא מתאר את סדר יומו, בכל יום עליו לבקר את המלך בארמונו שבקהיר ושם הוא נשאר למשך רוב שעות היום, לאחר מכן הוא שב לביתו שם ממתינים לטיפולו חולים רבים, יהודים ושאינם יהודים, לפי עדותו של הרמב"ם הוא מסיים את יומו "אחרי שתי שעות מן הלילה".

בתורה היה רבו המובהק של הרמב"ם אביו רבי מימון, רבי מימון היה תלמידו של הר"י מיגאש ועל כן ראה עצמו הרמב"ם גם כן כתלמידו, כמו כן ראה הרמב"ם עצמו כתלמידו של רבי יצחק אלפסי - הרי"ף שהיה רבו של הר"י מיגאש.
הרמב"ם חיבר ספרים רבים בכל תחומי היהדות, ספרו "משנה תורה" הנקרא גם ה"י"ד בחזקה" הוא ספר יסוד בפסיקה היהודית שהתקבל בכל קהילות ישראל, בספר יש י"ד חלקים המקיפים את כל חלקי היהדות ובהם פוסק הרמב"ם כיצד יש לנהוג בכל עניין ועניין, פירושו של הרמב"ם על המשניות הפך גם הוא לאחד מהפירושים העיקריים על המשנה, הרמב"ם גם חיבר ספר מעמיק במיוחד על מחשבת ישראל ופילוסופיה בשם "מורה נבוכים".

כתב יד של כתבי הרמב"ם בערבית-יהודית באותיות עבריות

מלבד חיבוריו שלח הרמב"ם גם איגרות למספר קהילות בעם ישראל בהן הוא מעודד את רוחם ומורה להם כיצד לנהוג, מאיגרות אלו המפורסמת ביותר היא "איגרת תימן" אותה שלח הרמב"ם לקהילת יהודי תימן שסבלו באותה עת מגזירות קשות מצד השלטונות המקומיים וכן מבדיות של משיחי שקר שונים שגרמו לרבים מהם להמיר את דתם ולהתאסלם רח"ל, באיגרת מסביר הרמב"ם ליהודי תימן את עיקרי האמונה היהודית ומביא לה ראיות מהתורה שבכתב ושבעל פה, הרמב"ם מעודד את רוחם הנשברת של יהודי תימן ומייעץ להם לעזוב את רכושם וביתם ובלבד שיישארו דבקים באמונת ה', הרמב"ם אף יצא להגנת היהודים שמחמת הגזירות המירו את דתם והתאסלמו, הוא פרסם איגרת שנקראה בשם "איגרת השמד" ובה הוא מלמד זכות על יהודים אלו.

בנוסף חיבר הרמב"ם את "איגרת תחיית המתים" את ספר "מילות ההיגיון" את "ספר המצוות" המהווה מבוא ל"משנה תורה" וכן חיבורים נוספים בהם ספרי רפואה שונים.

הרמב"ם היה נוהג לקבוע ימים שבהם אירעו לו אירועים טובים כימי שמחה ויום טוב, כימי שמחה קבע הרמב"ם את יום ג' בסיון שבו הגיע לארץ ישראל וכן את הימים ו' במרחשוון שבו הגיע לירושלים ואת יום ט' במרחשוון שבו זכה לפקוד את קברי האבות בחברון, יום נוסף קבע הרמב"ם ליום שמחה את יום כ"ח באייר, ביום זה הגיע לידי הרמב"ם ספר תורה המיוחס לעזרא הסופר, הרמב"ם ערך השוואה בין ספר תורה זה לספר התורה שברשותו ומצא שהם זהים לחלוטין ומאז נהג לחגוג יום זה כיום שמחה.

הרמב"ם נפטר ביום כ' בטבת ד'תתקס"ה במצרים, לפני מותו ביקש הרמב"ם מתלמידיו "אל נא תקברני במצרים" אלא העלו את ארוני לארץ ישראל, התלמידים קיימו את בקשתו ובמסע לוויה מפואר בלווי כרכרה וסוסים אבירים מאורוותיו של צאלח א-דין הובל ארונו של הרמב"ם לארץ ישראל, מספרים שכאשר הגיעו לארץ ישראל החלו בני קהילת ירושלים ובני קהילת טבריה להתווכח היכן יקבר הרמב"ם, הירושלמים טענו כי ראוי לקבור את הרמב"ם בעיר הקודש ואילו הטבריינים טענו כי יש לקבור את הרמב"ם ליד בני משפחתו בטבריה, עוד הם מתווכחים ושודדים הגיחו ממארב על מנת לשדוד את המלווים, קהל המלווים התפזר לכל רוח והסוסים החלו הולכים מעצמם לכיוון טבריה, ראו המלווים את מהלך הסוסים וראו במעשה זה סימן כי משמים חפצים שהרמב"ם יקבר בטבריה וכך עשו, על קברו של הרמב"ם נכתב "ממשה ועד משה לא קם כמשה". החיד"א פירש משפט זה שממשה רבינו ועד הרמב"ם שנקרא בשם משה לא קם בישראל נביא, תנא, אמורא או גאון שנקרא בשם משה.

מראה קבר הרמב"ם בתחילת שנות החמישים []
לצד הרמב"ם קבורים בטבריה אביו רבי מימון וכן רבי יוחנן בן זכאי יחד עם תנאים ואמוראים נוספים וכן השל"ה הקדוש.
Almog
מתחם קבר הרמב"ם בטבריה [צלם]