בין המצרים. ימי סכנה גשמית, מהיותם מלאי סבל בהיסטוריה של עם ישראל. ומאידך, ימי הכנה רוחנית לקראת אורות ימי הרחמים הסליחות והשמחה של חודש תשרי הבאים על כל בני ישראל בכל מקום שהם לטובה ולברכה.
צרות רבות וקשות אירעו לנו ולאבותינו בזמן הזה, זמן המסוגל לפורענות.
"כל רודפיה השיגוה בין המצרים" [איכה א']. לפי פשוטו של מקרא, "מיצר" זה קרקע מוגבהת שנועדה לסמן גבול שבין שתי שדות. אך חז"ל דרשו פסוק זה כך: "כל רודפיה השיגוה" - כל מי שרדף את עם ישראל גם השיג אותו, ואימתי? "בין המצרים" - בזמן שבין הצרות, בזמן שבין הצרות של שבעה עשר בתמוז לצרות של תשעה באב. ומכאן למדו חכמים כי שלושת השבועות הללו הם "עידנא דריתחא" - זמן שבו המזיקים שולטים בעולם, זמן שבו הקדוש ברוך הוא מוציא "דגל שחור" ונועצו בטבורו של העולם לסמן לנו כי העולם סוער ורועש, הגלים קוצפים וגועשים ומאיימים להטביע את העולם כולו.
ויש לזה אף השלכות מעשיות: "צריך להיזהר משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב שלא לילך יחידי... [משום שבהם קטב מרירי שולט] ולא יכו התלמידים בימים ההם" [שולחן ערוך סימן תקנ"א סעיף י"ח]. בעל ה"התעוררות תשובה" מערלוי [נכדו של החתם סופר] מאד החמיר בדין של "לא ילך יחידי", ופוסק שזה נאמר אף בתוך העיר [נגד הרבה פוסקים שאומרים שבעיר מותר], ואחד ששולח את חברו יחידי בימים האלו הוא ממש מכשיל אותו ב"לפני עיוור לא תיתן מכשול", כי זה לא פחות מלתן אבן לפני העיוור!.
וכן: "טוב להיזהר מלומר "שהחיינו" בין המצרים על פרי או על מלבוש" [שם, סעיף י"ז], וביאר ה"מגן אברהם", שאין זה מפני האבלות של אותם הימים, שהרי לא מצאנו שאבל אסור בברכת שהחיינו, אלא מפני שהזמן הזה הוא זמן פורענות אין לברך עליו "שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה".
כמו כן, גדולי הפוסקים בזמנינו פסקו שניתוחים וטיסות שאפשר לדחותם לאחר תשעה באב - ידחו. האיסור של "לא יכו התלמידים בימים ההם" נאמר אפילו על הכאה קלה וקטנה, וכפי שמסופר במדרש ברבי אבהו שראה בבין המצרים אדם אחד לוקח מקל קטן מעץ להכות את חברו, שאלו רבי אבהו: למה אתה הולך להרגו? ענה לו: וכי במקל קטן אפשר להרוג? ענה לו רבי אבהו: אמנם אתה מכה עם מקל קטן מעץ, אך מאחורי האדם המוכה עומד שד עם מקל גדול מברזל ובשעה שתכנו אף השד יכנו.
ואכן, ההיסטוריה היהודית, למודת הסבל והיגון, ידעה בימים אלו צרות רבות וקשות, פיגועי זוועה, תאונות מחרידות ואסונות לרוב, ומשום כך נמנעים בימים אלו מנסיעות מיותרות ומטיולים, מפני שתמיד השטן מרקד כשיוצאים לדרך - כל שכן בימים אלו. תמיד טיולים הם בגדר "מקום סכנה" [צוקים גבוהים, מים עמוקים] - כל שכן בימים אלו.
בספרים הקדושים כתוב "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" - כל רודף-יה, שמחפש את הקדוש ברוך הוא ואת קירבתו, ישיגו בימי בין המצרים שאז הקדוש ברוך הוא יותר קרוב לנבראים. כמו המשל כשהמלך לא בביתו יותר קל להשיגו כך הימים האלה.
וכך דרשו גדולי החסידות, כי 22 הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, הם כנגד 22 הימים שבין ראש השנה לשמחת תורה, והם תחילת ההכנה לימים הקדושים. המשילו זאת לצייר שלפני תחילת הציור המלבב ומרהיב העין, צובע את הגליון ברקע שחור, עליו יבלוט הציור הנעים והיפה לעין בצורה טובה יותר.